לא מעשנת ואומללה

קודם כל ברכותי על הצעד החשוב והאמיץ.
מה שמאמלל אותך זו התפיסה שאת מוותרת על משהו שיש בו איזשהו תועלת או הנאה.
בואי נתעלם לרגע מהנזקים שבעישון - נכון שבגללם הפסקת אבל לא בגללם אנשים מעשנים.

תחשבי לרגע על מה את מוותרת?
תנסי להזכר במה ששנאת בעישון: הריח, הסרחון, השניים הצהובות, תחושת המחנק על הבוקר אחרי אותם ערבים בהם עישנת כמו קטר. תכיני לך רשימה של כל הדברים ששנאת בעישון ותשאירי אותה קרוב אליך, בכל פעם שאת מתגעגעת לסיגריות תסתכלי על הרשימה ותיזכרי למה את בעצם מתגעגעת.

תסתכלי על מעשנים אחרים
תסתכלי איך הם מעשנים את רוב הסיגריות מבלי להיות מודעים לכך, תסתכלי עליהם כפי שהם באמת - מכורים, איך הם חייבים לעשן, כל יום, כל היום, כל החיים בלי שתהיה להם אפשרות או בחירה אם להפסיק.
אני דווקא ממליץ למעשנים לאחר הסדנא לצאת לברים, לשבת בבתי קפה ולעשות את כל אותם הדברים שעשו כשעישנו, תזכרי שאותם מעשנים לא נהנים מהסיגריה עצמה - הם נהנים מהאירוע המהנה - אם זה ארוחה, או בילוי בפאב.
ההבדל היחיד הוא שמעשנים לא מסוגלים להנות מאותם אירועים ללא סיגריה, בעוד לא מעשנים לא צריכים את הסיגריה בשביל להנות. תזכרי גם שיכולת להנות מהחיים לפני שהתחלת לעשן.

הדבר היחיד שמקשה עליך זה האמונה שאת מוותרת על משהו
קשה לי להסביר לך על רגל אחת את אשליית ההנאה שיש בסיגריות, עיקר ההנאה נובע משחרור הצורך לעשן - בין אם זה צורך פיזי הנובע מהניקוטין (ממנו השתחררת כבר) ובין אם זה צורך מנטלי - לעשות משהו שאני רוצה ואסור לי לעשות.
אם תתחילי להסתכל על הפסקת העישון לא כהקרבה וללא תחושת ויתור אלא בשמחה והתרגשות של "איזה כיף אני כבר לא מעשנת" אני כבר לא צריכה לדחוף את הסיגריות הדוחות האלו לפה כך וכך פעמים ביום - אז תתחילי להנות מהחיים כלא מעשנת.
הדבר היחיד שמקשה עליך זה הספק, שחררי אותו ותהיי מאושרת - כמו כל הלא מעשנים וכמו מיליוני מעשנים לשעבר.

בהצלחה

רמי

אני חצי מהיום אומר לעצמי איזה כיף אני לא מעשן וכדו' ואני מקווה שאם אגיד אתזה הרבה פעמים זה יופנם במערכת, לא יודע מה להגיד