שלום רב, אנא עזרתכם

קודם כל אני שמח שמצאתי את הפורום הזה (לא היה פשוט). אני חסיד נלהב של אלן קאר ושיטתו להפסקת העישון.
הפסקתי לעשן בפעם השנייה לאחר שקראתי את הספר בפעם השנייה. בפעם הראשונה פישלתי לאחר הפסקה של 4 חודשים פשוט כי הפרתי את אחת ההוראות שבספר - עישנתי! זה היה במלחמה והיה לי את ה"תירוץ" הכי טוב לחזור בעקבותיה לאחר שחברים וקרובים גוייסו, אחד נהרג והעצבים והדאגות היו בשיא. מאז אנחנו (אישתי ואני) מעשנים "כרגיל", ז"א כבד מאוד.
בעיצומו של החופש הגדול נדרתי נדר להפסיק לעשן עם כניסת שנת הלימודים, למרות שזה נוגד את הרעיון שבספר שטוען שאין סיבה לחכות לשום אירוע מיוחד כדי להפסיק. מכיוון שזו הפעם השנייה שאני מפסיק בעזרת הספר, ידעתי שזה לא יהיה לחינם אז קבעתי מועד, קראתי את הספר ביום שבת וביום א' ה-4 לחודש, עם תחילת שנת הלימודים, כפי שנדרתי, הייתי ללא עישון. אני שמח ומאושר ועמדתי בשבועיים האלו בהרבה פיתויים ולא בא לי על הסיגריה. אישתי לא הפסיקה אמנם (אך הפחיתה הרבה) ולפי רוחו של הספר לא נמנעצי מחברתה בעת שעישנה וגם הייתי בהרבה מצבים מפתים ולא עישנתי. אני מאוד מקווה שאני ימשיך להיות לא-מעשן כמו שאני עכשיו למשך שארית חיי.

מה שמדאיג אותי עכשיו זה דבר אחר לחלוטין:
אני יותר משבועיים ללא עישון, אבל כל התקופה הזאת לוותה בצרבות, גרון "שרוט" וצורב, כאבי-ראש, עייפות רבה וחולשה כללית, והכי גרוע אני מרגיש כל יום כאילו עישנתי 5 חפיסות סיגריות ביום הקודם. איך אלן קאר כותב? כמו ארובה.
אני זוכר שאלן קאר כתב שמי שלא משתעל כאילו שומר את התאים הסרטניים בתוך הגוף. ואני, לא השתעלתי אף פעם בעקבות העישון ואני לא משתעל עכשיו כשאני מפסיק. האם יש קשר לתחושות הגופניות שלי לעובדה הזאת? האם אני צריך להשתעל כדי להתנקות? מה הפתרון להרגשה הגופנית הנוראית כפי שתיארתי מעלה?