עומדת להישבר - תעזרו לי!!!

איחוליי על היותך לא מעשנת.

אני יוצא מנקודת הנחה שבחודשיים האחרונים לא צרכת ניקוטין בשום אופן, אי לכך ההתמכרות הפיזית חלפה לה כבר מזמן.
נראה שהבעיה היא שאת עדיין תופסת את העישון כמשהו שצריך לוותר עליו ולא כהתמכרות מיותרת שנפתרת ממנה.

הדבר הראשון שחשוב להבין הוא שלא ויתרת על כלום, העישון לא שיפר את איכות חייך ולא נתן לך דבר מלבד תלות והתמכרות תמידית שהיית חייבת לספק בעוד סיגריה ועוד סיגריה... וכן הלאה.

כשאת מתגעגעת לעישון שאלי את עצמך למה את מתגעגעת? אני לא מדבר על עישון של סיגריה אחת כי אי אפשר לעשן רק אחת. האם את מתגעגעת לעשן כל יום כל היום, לקום בבוקר עם אותו טעם נורא בפה, לקוצר הנשימה ולסרחון שעפף אותך?
הכיני לך רשימה של כל הדברים ששנאת בעישון וקראי אותה בכל פעם שיעלה בך החשק – זה ייתן לך מעט פרופורציה.

בעיה נוספת היא מעשנים אחרים. מעשנים מקשים על מעשנים לשעבר ומנסים לתת להם את ההרגשה שהם מפסידים משהו. אך חשוב לזכור שכל המעשנים מתחרטים שהם אי פעם התחילו לעשן.
כשאת מסתכלת על מעשנים אחרים שימי לב כמה הם מעשנים ועד כמה הם אינם מודעים לאקט העישון ול"הנאה" ממנו. העישון הופך לאקט אוטומטי ומרבית המעשנים לא נהנים מרוב הסיגריות שהם מעשנים.
אז למה הם לא מעשנים רק את הסיגריות המהנות? כי עישון לא נעשה על ידי בחירה – זוהי התמכרות ובהתמכרות אין לי שליטה או הסבר מספק.

עישון איננו אקט חברתי והוא אינו תורם מבחינה חברתית לשום דבר, רק חשבי על כמה מעשנים משעממים את מכירה... אם עישון היה כל כך חברתי אז כל המעשנים היו אנשים מרתקים.

תזכרי את לא מוותרת על כלום ולא מחסירה מעצמך דבר – עובדה שמליוני לא מעשנים וגם מעשנים לשעבר נהנים מהחיים ללא סיגריות והאמת היא שהם נהנים הרבה יותר מהמעשנים.

לסיכום הדבר היחיד שמקשה עליך כרגע זה הספק אם עשית את הדבר הנכון, הסירי את הספק תהיי בטוחה בהחלטתך והקושי יעלם.

בהצלחה בלימודים