רגע הטמטום...

שלום לכולם.
אני מעשן כ-12 שנה, ניסיתי להפסיק לעשן עשרות פעמים ולאחר זמן מה חזרתי.
היום אני שוב מנסה-אך הפעם מתכוון גם להצליח. לפני מס' שנים הייתי בסדנא של אלן קאר ולאחריה לא עישנתי 4 חודשים. לזכותו של רמי רומנובסקי יאמר שכשהתחלתי להרגיש שאני עלול לעשן והשארתי לו הודעה, תוך כשעה הוא חזר אליי [שעה זה המון זמן כשרוצים לעשן אבל זה זמן סביר לאדם שיש לו חיים גם חוץ מלעזור לאיציק מה גם שהשארתי את ההודעה בשמונה בערב] אבל אני ממש לא פה כדי לפרסם אותם.
מה ששבר אותי הוא רגע הטמטום.
רגע הטמטום כמו שכולכם יודעים, הוא הרגע שבו המוח נאטם. כל סדנא שעברתי, כל מאמר שקראתי, כל תוכנית שראיתי שחוזרת על החסרונות המרובים שבעישון נמחקת באותו הרגע מהמוח והדבר היחיד שיש בו הוא "אם לא עישנתי עד עכשיו אז אני יכול לחזור ולעשן רק 2-3 סיגריות ביום" כמובן שזה לא נגמר בזה.
לא, זה לא הרגע שבא לעשן אבל הרגליים עדיין על הקרקע והמוח עובד ומזכיר לי שסיגריה אחת רק תמשיך את השרשרת ותגרום גם לרצון לסיגריה שאחריה. זה רגע אחר, רגע של אטימות מוחלטת כאילו שכל הנסיונות הקודמים, כל ההחלטות להפסיק לעשן, כל הנפילות עם ה"רק סיגריה אחת"- נעלמים כלא היו.

אז מה לעזאזל עושים עם הרגע הזה? איך לעזאזל מצליחים לדלג עליו?
אני מחשיב את עצמי בחור די אינטלגנט אבל כשמגיע הרגע הזה אני נהיה המטומטם הגדול ביותר בעולם.
די, חפרתי מספיק. יש למישהו עצות איך לעבור אותו?????????
תודה.