הפסקתי לעשן

אני בן 20 והתחלתי לעשן בגיל 17 בגלל דיכאון חמור , כשנכנסתי לדיכאון התחלתי להדליק סגריות בשיחות נפש לתוך הלילה , בשבילי הסגריה זה הדרך לדבר עם אנשים, חלק מהאישיות שלי , אני מעשן אותה כשאני משתחרר מלחץ או כשאני בלחץ , ויש את הסגריות הקבועות ,בקיצור עשר סגריות ביום בממוצע , יש לציין שלמרות שאני עובד ומתפקד הרבה , אני בעצמי בתוכי טיפוס אובדני , אני חושב על החיים שהם לא שווים שום דבר , שצריך לשרוד אותם עד המיתה , אז להפסיק לעשן לא עלה במוחי בכלל , חבר שלי מעשן כבד הפסיק והציע לי להפסיק גם , כמובן כמוהו , עם הספר המדהים של אלן קאר , קראתי והפסקתי לפני שבוע בדיוק , אבל חסרים לי הרגעים שאני מתבודד בטבע ומשתחרר , בוכה ומרחם על עצמי , שותה כוס בירה ושומע שיר דכאוני ,אני פשוט מכור לתחושה הדכאונית , זה מרגיע אותי , כשאני לא עושה את זה אני מרגיש כמו רובוט , בקיצור טקסים שאני עושה אותם מזמן לזמן , כל זה חסר לי , אני מרגיש שהשתנו לי החיים , מצד אחד אני שמח שהפסקתי ואני יותר בכושר , מצד שני כשאני ברגעים כאלה של דיכאון עם מחשבות אובדניות , אני אומר לעצמי מה נדפק איתך? אתה רוצה למות , החיים בכלל לא מענינים אותך , והעיקר שאתה לא מעשן יותר...
בקיצור זה קומפליקט עצמי , שלא יגרום לי לחזור לסגריה , אבל שמאמלל אותי טיפה , למרות שקראתי את כל הספר וממש הבנתי מה הוא אומר , אבל מבחינת הגישה הדכאונית שלי לחיים , כל מה שהוא מדבר על הנאות ואושר לא כל כך תקפים לגבי , ובבקשה לא להגיד לי שהחיים שלי היו בדיכאון בגלל שעישנתי ועוד מעט אתחיל להרגיש מאושר רק בגלל שהפסקתי , תודה לכל מי שקרא מה שכתבתי , אשמח לשמוע עצות או עידודים ....