פורום וטרינריה - יש לך שאלה?

אלכס שלום,
איזה גזע החתול ובן כמה הוא? האם הוא חי בבית בלבד או גם יוצא החוצה? האם הוא מחוסן? איזה צבע ההפרשות מהאף? האם ההפרשות יוצאות משני הנחיריים או שמא מאחד? האם יש סימנים נוספים כגון עיטושים, נשימה מהירה , ירידה בתאבון ובמצב רוח והפרשות מהעיניים? האם יש אירוע שעלול להוסיף לחץ בחייו( כגון הכנסת חתול נוסף, החלפת אוכל או חול בארגז)? האם הוא נחשף לחומר חדש ( כתרסיס ריח, חול וכו׳) שעלול להוביל לתגובה אלרגית?
הפרשות מהאף יכולות לנבוע ממספר רב של גורמים החל מגורמים מקומיים כזיהום בדרכי הנשימה העליונות ( ויראלי כעל רקע הרפס וקליצי/ חיידקי כעל רקע מיקופלסמה /פטרייתי), גוף זר ( כחומר צמחי), גידול ( שלרוב יביא לחוסר סימטריה בפנים והפרשות מנחיר אחד), מחלה דנטלית ( שורשי השיניים הטוחנות העליונות יושבים בסינוסים ולכן אבצס בשן עלול להתבטא כנזלת) , פגם אנטומי במערכת הנשימה העליונה כחיך שסוע ( יתבטא לרוב בחתולים צעירים) וטראומה ( כפצעי נשיכה) וכלה בגורמים כלליים כתגובה אלרגית ודלקת ריאות( במצב זה נצפה לסימנים כלליים כדיכאון ,חולשה ונשימה מאומצת).
על מנת לאבחן בין הגורמים יש לגשת לווטרינר מטפל לבדיקה כללית עם דגש על בדיקה של מערכת הנשימה והפה. המשך אבחון ( באמצעי הדמיה) וטיפול יינתן בהתאם לממצאים.
בהצלחה
ורק בריאות

שלום,
חפצים כגרביים עלולים לגרום לחסימה מלאה או חלקית במערכת העיכול שכן הם אינם מתעכלים. סימנים שמכוונים למצבים אלו כוללים הקאות, שלשולים ומאמץ או חוסר מתן צואה. האם היא מראה סימנים אלו? במידה ולא מומלץ לעקוב אחר הצואה לזכר של הגרב...
במידה ומופיעים הסימנים שהוזכרו לעיל יש לגשת מיידית לווטרינר שכן חסימה עלולה להוביל למצב מסכן חיים ודורשת התערבות כירורגית... במידה ואין סימנים( הכלבה לא מקיאה או משלשלת , מצב רוח תקין ומעבירה צואה תקינה ללא קושי) אך הגרב לא יוצאת במהלך מספר ימים הקרובים מומלץ לגשת לבדיקה להערכת מיקומה של הגרב ( במישוש בטני ואמצעי הדמיה).
יש למנוע מהכלבה לאכול חפצים שכן ההשלכות לכך עלולות להיות כבדות.
בהצלחה
ורק בריאות

שני שלום,
ריח רע לרוב נובע מדלקת וזו יכולה להופיע עקב מספר גורמים החל מאבצס, זיהום , גוף זר ( כקוץ) או מסה ( כפוליפ) באזור הפה, האף ( ילוו בהפרשות מהנחיריים) או אוזניים.
בנוסף ריח חזק יכול לנבוע מחוסר הגיינה וזיהום עורי. ישנם גורמים נוספים כמחלת כליה וסכרת שמביאים לריח עז מהפה אך אלו נדירים יותר בחתול צעיר.
החלפת שיניים לא צפויה להביא לריח עז ...
זיהום מקומי בחוסר טיפול הולם ,עלול במהרה להביא להשפעות כלליות, ולכן יש לקחת את הגור בהקדם לווטרינר מטפל לבדיקה כללית בדגש על אזור הפה, האף, האוזניים והעור. טיפול יינתן בהתאם לממצאים.
בהצלחה
ורק בריאות

גל שלום,
בת כמה כלבתכם? האם יש הפרשות מהאף? האם יש חוסר סימטריה בין הנחיריים? האם היא משתעלת? מה תדירות העיטושים? ממתי הוא הופיע? האם היא נחשפה לתרסיס כלשהו ( כגון תרסיס ריח) ? האם סביבת מחייתה עשירה באבק? האם היא מגרדת את עורה או יש אדמומיות מסויימת באזור פניה? האם היא נוחרת / נושמת בקולניות? נושמת מהפה , בקצב מהיר או מראה ירידה בחבילת למאמץ?
התעטשויות יכולות לנבוע ממספר רב של גורמים , החל מתגובה אלרגית , פגם אנטומי (כחיך שסוע ), גוף זר שנתקע ( לרוב נראה מעורבות של הפרשות ונפיחות של נחיר אחד), זיהום ( על רקע חיידקי, ויראלי או פטרייתי), מחלה דנטלית ( כאבצס בשן או פיסטולה) וכלה במסה מקומית ( כגון על רקע גידול יותר בכלבים מבוגרים או פוליפ הנפוץ יותר בצעירים. שוב במצב זה נצפה למעורבות של נחיר אחד).
בסינדרום הבראכיוצפלי( פחוסי האף), הנפוץ בין היתר בגזעי השי- צו , נצפה לנשימה קולנית ( נחירה), מהירה ולעיתים עם פה פתוח ופחות לעיטושים. סינדרום זה נובע בעיקר מנחיריים מוצרים וחיך רך מאורך( הרקמה שמפרידה בין חלל האף לחלל הפה) והוא עלול להסתבך ולהוביל למצב מסכן חיים. בגזעים הסובלים מפגמים אלו מומלץ להימנע ממאמץ גופני ומחשיפה לעומס חום ולשמור על משקל גוף תקין. במצבים קיצוניים, שהחיה מראה מצוקה נשימתית, אין מנוס מיישום טיפול כירורגי.
על מנת לאבחן בין הגורמים השונים יש לגשת לווטרינר מטפל בדיקה כללית בדגש על מערכת הנשימה וחלל הפה. המשך אבחון ( בדיקות דם ואמצעי הדמיה ) , וטיפול יינתן בהתאם לממצאים.
בהצלחה
ורק בריאות

ליטל שלום,
האם כלבך מגרד את האוזן? האם יש הפרשות באוזניים ?האם יש קרחות נוספות באזורים אחרים? האם יש חיות נוספות בבית? האם יש נגעים עוריים על בני משפחה? האם הוא מטופל כראוי נגד פרעושים ( אחת לחודש)?
קרחות יכולות לנבוע ממספר גורמים , במקרה של כלבך הגורמים הסבירים כוללים טפילי עור כדמודקס, פטרייה,תגובה לעקיצה של חרק וקרחת המשנית לגירוד.
על מנת לאבחן בין הגורמים יש לגשת לווטרינר מטפל לבדיקה כללית ובדיקה עורית הכוללת מגרד עמוק ( לשלילת דמודקס), משטח מגע , הסתכלות עם מנורת uv ותרבית לפטריה. טיפול יינתן בהתאם לתוצאות.
בהצלחה
ורק בריאות

שלום משה,
בן כמה החתול שלך? האם הוא מסורס? האם הוא חי בבית בלבד או שיוצא החוצה? האם הוא עלה במשקל לאחרונה? האם האזור המתואר כואב לו במגע? האם העור שם אדום/כחול/צהוב? מתי הופיע "שק הנוזלים" הזה והאם הופיע פתאום? האם למעט המופע שאתה מתאר חתולך מרגיש טוב? האם הוא אוכל ושותה כרגיל? האם הצרכים שלו תקינים? האם היה חולה בעבר ואם כן במה? האם ידועה אצלו מחלת לב, כליה או מחלה כרונית אחרת?
האזור שאתה מתאר של הבטן האחורית עד חיבור הרגל הוא אזור בו חתולים, ובעיקר חתולים מסורסים, נוטים לצבור שומן בתת העור, בהחלט ניתן להתבלבל במופע של "שק נוזלים" ולעיתים זה אף מרגיש כך במישוש. יחד עם זאת ישנן מספר מחלות שיכולות לגרום לצבירה אמיתית של נוזלים בתוך חלל הבטן (להבדיל מבתת העור) בינהן מחלות לב, מחלות כבד, מחלות כליה ועוד, וכאשר המחלות הן כרוניות לעיתים הצבירה היא איטית ולא רואים סימנים קליניים אחרים בהתחלה. טראומה מקומית, יכולה לגרום לבצקת ונפיחות שגם היא נראית כשק נוזלים, במקרה כזה ברב המקרים המופע יהיה בצד אחד ונראה עדות נוספת כגון אדמומיות/כחלחלות של העור והאזור יהיה כואב למגע (לפחות בזמן הסמוך לטראומה). גם הכשת נחש או עקיצת חרק יכולה לגרום לגרום למופע דומה אך גם במקרה הזה נצפה לסימנים נוספים וכאב מקומי.
אם אינך בטוח שמדובר בשומן תת עורי אתה יכול לקחת את חתולך לבדיקה שגרתית אצל הוטרינר.
רק בריאות!

אופירה שלום,
האם היא מתגרדת באיזור זה או איזורים אחרים בגוף? אם כן, האם הגירוד החל לפני או אחרי שהופיעו הלקויות העוריות? האם האדמומיות ממוקדת רק לאיזור זה? האם יש גם פצעים/ קשקשים/ התקרחויות? האם מלבד זאת היא מרגישה סה"כ טוב (אוכלת, שותה, מצבורח תקין)? האם הייתה חשיםה למוצרים/ חומרים כימיים חדשים (שמפו/ חומרי ניקוי/ תרופות)? האם היא עברה תספורת או גילוח באיזור? היו שינויי תזונה לאחרונה? האם היא מטופלת באופן סדיר נגד פרעושים?

להערכתי אם אכן העיקור התבצע לפני כמה חודשים, האדמומיות כעת לא בהכרח קשורה אליו. ייתכן כי היא נובעת מגירוד או התעסקות עם האיזור, כוויה או תגובה לחומר כלשהו או לתספורת או מבעיה עורית שיכולה לנבוע מאלרגיה (למזון/ לגורמים סביבתיים (נקרא "אטופי")/ לפרעושים (מיקום האודם פחות מתאים)), תהליך דלקתי או זיהומי (ראשוני או משני לפציעה של העור) או בעיות אחרות.

ההמלצה שלי היא להביאה לבדיקה אצל ווטרינר שיוכל להעריך מה הגורם ללקות העורית (ולערוך בדיקות לפי הצורך) ולפי זה להמליץ על טיפול. מריחת משחות או מוצרים לא מתאימים יכולה להפריע לאבחנה ולטיפול העתידיים של הווטרינר.

מקווה שעזרתי
שירה

הדר שלום,
היכן אתם גרים? האם הכלב חי תמיד בחוץ? האם יש בסביבתכם משק חי?
זבובים כטפילים חיצוניים נפוצים יותר בחיות משק וסוסים ומבכלבים. עם זאת, כלבים יכולים לסבול מנוכחות זבובים ואף מנגיעות ברימות שלהם.
לשם מניעת זבובים בסביבת הכלב היא ווידוא שהסביבה נקייה מחומר צואתי, שפחי הזבל מכוסים, שאין פתחי ביוב חשופים או מקורות מים פתוחים (שלוליות, בריכות). כמו כן, יש לוודא שהכלב נקי - פרווה נקייה מצואה ושתן, העור שלו תקין ואין לו פצעים פתוחים, השקים האנאליים שלו תקינים ולא דלקתיים וכי לא סובל מדלקות אוזניים. הגורמים הנ"ל מהווים גורמי סיכון לנגיעות בזבובים (ורימותיהם).

יש לציין כי לקויות הקיימות בקצות האוזניים יכולות לנבוע גם ממחלות כלי דם, מחלות זיהומיות (לישמניה למשל) ועוד ולכן רצוי לוודא שאכן הפצעים העוריים נגרמים מהזבובים.

אם הנגיעות בזבובים בסביבתכם גבוהה, ההמלצה שלי היא להתייעץ עם מדביר ולרסס את האיזור. באשר לטיפולים מקומיים על גבי הכלב, החומרים שפועלים נגד זבובים (והמשומשים על חיות משק וסוסים) עלולים להיות רעילים לכלבים לכן אינני ממליצה לשים על הכלב חומרים כימיים, אלא לטפל במקור הבעיה. אם יש כבר נגעים עוריים ופצעים פתוחים כמובן שיש לטפל בהם והמלצתי להביאו לווטרינר שיבחן אותם, ישלול גורמים אחרים להם ויתן טיפול מתאים (מקומי או סיסטמי).

תודה,
שירה ישפה

עדי שלום,
ה"בלוטה" שאת מתארת יכולה להיות מסה (עורית/ תת עורית) או קשר לימפה (תלוי גם במיקומה).

באשר למסה, היא יכולה להיות מסה שפירה או ממאירה. מסה שפירה יכולה להיות אבצס, ליפומה (גידול תאי שומן), המטומה (הצטברות דם באיזור), ציסטה, גרנולומה ועוד. מסה ממאירה יכולה להיות גידול ממקור כל אחד מתאי הרקמות באיזור או גרורה ממקור רחוק יותר.
אם מדובר בהגדלת קשר לימפה הרי שהגורם לכך יכול להיות מוגדל כתוצאה מכך שמגיב לדבר מה, כלומר במצבי דלקת. דלקת, בתורה, יכולה להיות זיהומית (חיידקית: זיהום חיידקי מקומי (מתאים יותר אם קשר לימפה יחיד מוגדל), זיהום חיידקי סיסטמי; טפילית, ויראלית, פטרייתית) או לא זיהומית.
עם זאת, קשר לימפה יכול להיות מוגדל גם כתוצאה מהסננת תאים: הסננה סרטנית (מקומית או גרורתית) או לא סרטנית (מחלות אאוזנופיליות בחתולים) ועוד.

כפי שאת רואה, יכולות להיות סיבות רבות לכך שתופיע "בלוטה" כפי שאת מתארת. הופעה תוך זמן קצר ובמוקד יחיד בגוף מרמזת את סיבות כמו תהליכים מקומיים, אבצס וכו', אך איננו יכולים לגעת זאת בוודאות ללא דגימת ה"בלוטה".
כלומר, המלצתי אלייך היא להביא את החתול לווטרינר שתחילה ידגום בעזרת מחט דקה את ה"בלוטה" (פרוצדורה שנקראת FNA - Fine needle aspiration) ויסתכל תחת המיקרוסקופ לראות אילו תאים התקבלו בדגימה (או ישלח את הדגימה החוצה כדי שפתולוג מומחה יסתכל וייאבחן את התאים). לפי תוצאת דגימה זו הווטרינר ימליץ מה יש לעשות הלאה: ניקוז ואנטיביוטיקה אם מדובר באצבס, המשך בדיקות אם מדובר בקשר לימפה מוגדל, הסרת המסה בניתוח אם הדבר נדרש וכו'.

מקווה שתרמתי..
רפואה שלמה
שירה

שני שלום,
מי שאמר לך את זה צדק ברמה כלשהיא, אך לא דייק ממש. לתרנגולת יש פתח יחיד באחורי הגוף שנקרא באנגלית "Vent" והוא הפתח החיצוני של חלל הנקרא קלואקה. חלל זה הוא הקצה המשותף שלמערכת המין, השתן והמעי (השתן של התרנגולת איננו נוזלי אלא משחתי). כאשר היא מטילה ביצה, יש הסטה של הרקמות באיזור הקלואקה כך שהיא תצא מבלי "להתלכלך" מהצואה שבקלואקה.
כך, שאת מבינה שברמה מסויימת מה שאמרו לך זה נכון - הביצה יוצאת מאותו פתח חיצוני שהצואה יוצאת ממנו, עם זאת, אין עירוב בין השניים והפתח לא נקרא רקטום.

מקווה שעזרתי
יש סרטונים ודיאגרמות רבות שמסבירות זאת באינטרנט, פשוט חפשי "how a hen lays eggs" ותראי כמה דיאגרמות חמודות.

בהצלחה, ואין שאלות מוזרות! ידע הוא ידע, ואם לא נשאל לא נדע!!
שירה

1. היא עדיין קטנה מאוד ואולי קשה לה לאכול אוכל יבש של גורים, בכל מקרה המעבר צריך להיות הדרגתי
2. נורמלי לחלוטין, היא מאוד קטנה, עד גיל 3 חודשים הם ישנים הרבה וזה חשוב להם.
3. בין 6 - 8 שבועות.
4. מומלץ אחרי החיסונים מייד שניתן לרדת איתה למטה.

בר שלום,
המלצותינו באשר לגידול גורים הן כדלקמן:
1. תזונה: מאחר ובשנת החיים הראשונה הגור בונה את השלד ושאר מערכות הגוף שלו, מומלץ להקפיד על תזונה איכותית ככל הניתן. ההמלצה היא לתת מזון מאחת החברות הידועות כעורכות מבדקי איכות למזונות שלהם ואחראיות על ההרכב התזונתי (חברות כמו Royal Canin, Science Diet, Pro Plan, Eukanuba). עד גיל שנה מומלץ להאכיל במזון גורים. אין לתת שום תוסף תזונה אחר (כמו ויטמינים וכו').
המעבר מחלב אם או פורמולה של דורים למזון יבש צריכה להתבצע בסביבות גיל 6 שבועות ובהדרגתיות על פני תקופה של כשבועיים. את מתחילה בעירוב הפורמולה עם המזון המוצק היבש (ובכך הופכת אותו למזון לח) ובהדרגה חושפת את הגור למזון יבש בלבד. האוכל הרטוב מאוד טעים להם אך הוא יקר יותר ועלול לגרום להעדפה למזון זה בלבד ובעיות בהמשך בחשיפה למזון יבש.
2. רמת הפעילות: גורים צריכים הרבה אנרגיה לגדילתם, לכן הם (כמו גם תינוקות) ישנים יותר מבוגרים. הדבר נורמלי ותלוי גם באופי של הגורה (יש שמשחקים ונארגטים יותר ויש שפחות), עם זאת, חשוב שזה יהיה בגדר הנורמלי ושאין מדובר בגורה אפאטית (שלא מגיבה לגירויים) וחלשה. לשם כך, כדאי אולי להביאה לבדיקת ווטרינר שיוודא שהיא לא סובלת מבעיה בריאותית כלשהי שגורמת לחולשה.
3. חיסון ראשון של גורי כלבים מתבצע בין הגילאים 6 ל-8 שבועות. ההמלצה היא לבצעו בגיל 6 שבועות (חיסון ראשון הוא חיסון הכולל פארבו ודיסטמפר) ולאחר מכן לבצע עוד 3 חיסונים (חיסון משושה - נגד 6 מחלות) בהפרש של 3 שבועות, כאשר בין 2 האחרונים יש לתת חיסון כלבת.
4. כאשר לאילוף לצרכים: מאחר והגורה איננה מחוסנת במלואה עד אשר קיבלה את כל סדרת החיסונים (דבר המתרחש בגיל 16-18 שבועות), ההמלצה הרפואית היא לא להוציאה לטיולים ועשיית צרכים בחוץ, היכן שיכולה להיות חשופה לצרכים של כלבים אחרים ולמחלות שעוד לא מחוסנת נגדם. עם זאת, את יכולה להתחיל באילוף כבר בבית - הגבילי אותה לאיזור מסויים בבית בו תעשה את צרכיה (שימי עיתון/חיתול על הרצפה) ועם הזמן צמצי את השטח המכוסה עיתונים כך שתלמד לעשות במקום מצומצם. עם הזמן תקרבי את העיתונים לפתח הדלת כך שתתרגל להגיע לדלת כשרוצה לעשות צרכים, וכאשר היא תהייה כבר מחוסנת, ברגע שהיא ניגשת, פתחי לה את הדלת ותוציאי אותה מהר למטה עם רצועה. מתן חיזוק חיובי (כגון ממתק לכלבים) כאשר עושה צרכים במקומות מתאימים, מחזק את הלמידה.
מקווה שעניתי על כל שאלותייך,
שירה

החלפת האוכל סביר שזה מזה ,האם עם האוכל הקודם היה לה טוב ?

למה לא לחזור לאוכל הקודם ?

זה עד שיענו לך ...

ערב נעים

אף על פי שיכולים להיות פתאום רגישים ...

שלא תפספסי משהו אחר כי את חושבת שזה מהאוכל ....

כמו שאמרתי ,נראה מה יענו לך הוטרינרים

חג שמח

לתופעה הזו. אני גם משתמש בפרו פלאן סלמון כבר הרבה זמן ולא נתקלתי בתופעה הנ"ל. הייתי פונה לווטרינר ובודק את זה,

שלום דינה, וסליחה על התגובה המאוחרת
מאיזה גזע כלבתך? מתי הופיעו המורסות שאת מתארת? (אני משערת שאת מתכוונת לפצעונים קטנים מלאי מוגלה, הנקראים גם פוסטולות, את יכולה לצרף תמונה) היכן הן ממוקמות בגופה? האם מלבד המורסות שאת מתארת יש נגעים עוריים נוספים (אדמומיות, קשקשים, קרחות וכד') האם נעשה שינוי כלשהו במזון שהיא אוכלת לפני שהופיעו הנגעים העוריים? האם היא קיבלה/מקבלת תרופות כלשהן? האם נחשפה לחומרים כימיים/חומרים אחרים (כגון שמפו חדש)? האם היא גם מתגרדת ואם כן האם הגירוד הופיע לפני המורסות או להפך? באופן כללי פוסטולות יכולות להיווצר מגורמים רבים החל מאלרגיות (לפרעושים, למזון או למשהו אחר באוויר-אטופי), מחלות טפיליות (דמודקס, סקאביאס), בעיות בזקיקי השיער, ניאופלזיות של העור, מחלות אוטואימוניות (כגון פמפיגוס, לופוס ועוד) זיהומים עוריים שיכולים להיות ראשוניים או משניים עקב גירוד או פגיעה אחרת בעור (למשל ע"ר גילוח של הפרווה, טראומה לעור, כוויות ועוד) אם כלבתך מתגרדת היא גורמת לפציעות קטנות בעור שחושפת אותו לזיהומים. הגירוד יכול גם להסביר את הדם שאת רואה. גירוד שהופיע לפני הפצעים מכוון יותר לבעיות אלרגיה/טפילים/זיהומים ועוד ואילו לקויות עוריות שהופיעו לפני הגירוד יכוונו דווקא לבעיות כמו מחלות אוטואימוניות/בעיות בזקיקי השיער/ניאופלזיות ועוד.
המלצתי היא לגשת לוטרינר המטפל - חשוב לדעת מה קדם למה, באילו לקויות מדובר, היכן הן ממוקמות והאם נעשו שינויים כלשהם לפני שהופיעו הנגעים. מידע זה יכול לתת כיוון כללי במה מדובר, מלבד זאת יש צורך באבחון ע"י לקיחת דגימות להסתכלות מיקרוסקופית (דגימת שיער, משטחי מגע ומגרדים שטחיים ועמוקים) במקרים מסויימים יתכן שיהיה צורך גם בבדיקת דם ובביופסיה של העור.
בהצלחה!
ורק בריאות

שלום ליאור,
נגיף הפרוו הגורם לחתלתלת בחתולים הוא אכן נגיף מדבק מאוד בין חתולים ועמיד מאוד בסביבה (אפילו חודשים).
מסיבה זו ההמלצה היא לחטא היטב בכלור מדולל במים ביחס 1:10 את כל המשטחים הכלים והמצעים אשר היו במגע עם הגור החולה ו/או עם אנשים שהיו במגע עם הגור. יש להשאיר את חומר הניקוי לפחות 10 דקות לפני שטיפתו ע"מ להבטיח חיטוי יעיל. במידה ומחליטים להפטר מהכלים הנגועים (אפשרות טובה בהחלט) מומלץ לחטא אותם קודם ולסגור אותם בשקית ע"מ למנוע פיזור של הוירוס בסביבה.
במידה ונעשה ניקוי אפקטיבי כאמור לעיל, ניתן להכניס חתול חדש למקום ללא חשש לאחר שבוע-שבועיים. רצוי שהחתול יהיה מחוסן כראוי וכך תקטינו עוד יותר את הסיכוי להדבקותו.
רק בריאות!

יונתן שלום,
איזה גודל הכלב ( עם איזה גזע הוא מעורב)? והאם הוא מסורס? מתי הצליעה הכי מורגשת( האם הצליעה מופיעה לאחר פעילות רבה או מודגשת יותר במעבר בין מנוחה לפעילות)? האם הצליעה מופיעה לפרקים או קבועה ? האם המצב מחמיר או שמא הצליעה סטטית בחומרתה? האם הכלב מענטז בהליכה? האם ייש היסטוריה של טראומה? האם נעשו צילומים בשתי זויות של הרגל כולל מפרק אגן? מה מצבו הכללי מבחינת תאבון , מצב רוח וצרכים? מה משך הטיפול בשיכוך הכאבים? האם בבדיקה אצל הווטרינר נראו סימנים מכוונים כחום כללי, נפיחות באזור מוגדר, כאב במניפולציה מסויימת ? האם נעשו בדיקת דם?
צליעה יכולה לנבוע ממספר גורמים כאשר ניתן לחלקם לפי מקור הפגיעה , החל מפגיעה ברקמה רכה, עצב, עצם או מפרק.במקרה של כלב בוגר פגיעה בעצם כוללת בעיקר שבר , דלקת בעצם ( אוסטיאומיאליטיס, במצב זה נצפה לסימנים כלליים נוספים) וגידול, פגיעה ברקמה רכה יכולה לנבוע מפגיעה שטחית כפציעה בכף הרגל על רקע גוף זר או עקיצה ( אלו לרוב יראו בבדיקה יסודית של עור הרגל) או פגיעה עמוקה יותר כפגיעה שרירית בעיקר על רקע דלקת ( מיוזיטיס), מתיחת שריר וטראומה. פגיעה מפרקית כוללת דלקת פרקים זיהומית או בלתי זיהומית ( כדלקת פרקים כרונית שנפוצה בגזעים גדולים באגן ודלקת סטרילית על רקע תגובה מוגברת של מערכת החיסון נגד מרכיב עצמי במפרק), פגיעה בליגמנטים ( כגון ברצועה צולבת בברך ) ופריקות על רקע טראומטי או עקב נטייה גנטית( כמו במצב של פריקת פיקה מחלה התפתחותית שנפוצה יותר בכלבים קטנים).
בנוסף לאלו ישנם גורמים שונים , כדלקת בדרכי השתן ושל בלוטת הערמונית שעלולים להוביל לצליעה.
ראשית יש לקבוע אם הצליעה נובעת ממקור אורטופדי או ממקור עצבי על ידי שלילת/ זיהוי חסרים עצביים. המשך הבדיקה שונה בתכילתה בין שני המצבים הללו. במידה והמקור אורטופדי ( סבירות גבוהה יותר עקב התגובה למתן משככי כאבים) צילום הרגל בשתי זויות יכול לעזור באיבחון שברים , פריקות, דלקות וגידולים בעצמות ובמפרקים. חשוב למקד את הצילום לאזור ברגל החשוד כפגוע על סמך הבדיקה האורטופדית. ישנם מצבים בהם השינויים הקליניים מקדימים את השינויים הרנטגנים , כמו במצבי גידול ודלקת בעצם, ולכן לא תמיד נראה סימנים בצילום למרות שהצליעה כבר החלה.
במידה ולא נמצא הגורם לצליעה ניתן לערב אורטופד מומחה...
בהצלחה
ורק בריאות

היי, ותודה על התגובה המלומדת.

אתמול היינו שוב אצל הוטרינר משום שהפעם הצליעה הייתה חמורה יותר מפעמים קודמות, והוא אבחן שככל הנראה יש קרע ברצועה הצידית של הברך ברגל שמאל אחורית. מבחינת המשך טיפול הוא גורס כי התערבות כירורגית אינה מומלצת במקרה כזה, ושעדיף לתת תוספי תזונה ושהכלב ינסה ללמוד לחיות עם זה. האלטרנטיבה לטעמו היא אבחון MRI או CT שיעלה עלפי שקלים ואז ניתוח מאוד יקר שסיכויי ההצלחה שלו אינם גדולים.

האם אמנם יש צורך בבדיקות היקרות האלו על מנת לאבחן קרע ברצועה צידית? והאם באמת ניתוחי רצועה צידית הם בעיתיים?

הכלב הוא מעורב, בן כ7 שנים, בכושר גופני מצויין ובמשקל 23 ק"ג. עיקר המצוקה שלו ושלנו נובעת מכך שהוא מורגל בטיולים ארוכים וחופשיים ולא היינו רוצים שיסבול עכשיו ממגבלה פיזית לשאר חייו.

תודה מראש.
יוני.

תהילה שלום,
בת כמה כלבתך ? האם נעשו לה בדיקת דם? האם הכלבה משלשלת או מקיאה?האם יש שינוי בתאבון?
מבלי להיכנס לתהליך האיבחוני , פרוויקוקס הינה תרופה שכיחה הניתנת לצליעות שנובעות מתהליך דלקתי כואב, שכן התרופה תפקידה בשיכוך כאבים אך במקביל להורדת תהליך הדלקתי שמתקיים במפרק כמו עקב קריעת של הרצועה הצולבת בברך.
לתרופה אכן יכולות להיות תופעות לוואי אך כאשר היא ניתנת במינון הנכון , לתקופה מוגבלת ולפציינט המתאים ( ללא מחלת כליה ,כבד ולב או נטייה לדימומים) אלו נדירים יחסית. בנוסף ניתן להוסיף טיפול מניעתי לתופעות הלוואי כגון גסטרו.
בהצלחה
ורק בריאות

תודה על התגובה. הכלבה שלי מעורבת בת 7 וחצי ושוקלת 10 ק"ג.
היא קיבלה כדור של 57 מ"ג ליום. לא נעשו לה שום בדיקות דם.
כשהיא הולכת היא מחזיקה את הרגל האחורית באוויר ורק לפעמים מורידה אותה. גם כשהיא עומדת היא מורדה אותה לרצפה. חוץ מזה אין שום סימנים של כאב. ישנה ויושבת על הרגל, רצה, קופצת שמחה אוכלת והכל כרגיל.
לתת לה? או שעדיף להימנע?
זה לא סטרואידים נכון?