פורום וטרינריה - יש לך שאלה?

שלום דן,
בעקרון כמות הדורמקטין (החומר הפעיל בדקטומקס) בדם קטנה בחצי כל 5 ימים וההשערה היא כי החומר הפעיל נשאר בגוף כחודש (עד חודשיים). יחד עם זאת לא נעשו מחקרים לגבי מעבר התרופה דרך השליה וההשפעות של התרופה על העובר בכלבים (כן ידוע בבקר ומכרסמים בהם היא יכולה לפגוע בעובר). לכן ההמלצה היא לא לטפל בתרופה זו בכלבות בייחום שאמורות לעבור הרבעה או בכלבות בהריון, ע"מ לא לסכן את העוברים.
רק בריאות!

שלום אפרת,
החתולים שלך צריכים לקבל אמפולה המכילה 45 מ"ג סלמקטין (החומר הפעיל באמפולת רוולושן), את יכולה לקנות אמפולה לכלבים ולחלק אותה (למשל לקנות אמפולה לכלבים גדולים המכילה 240 מ"ג סלמקטין ולחלק אותה ל-5) אך חשוב מאוד להקפיד לעשות את החלוקה נכון וכדאי להעזר בצוות הרפואי במרפאה הוטרינרית שלך ע"מ להמנע מטעויות העלולות להוביל להרעלה עקב מינון יתר.
בנוגע לשאלתך השניה - ע"מ למנוע הימצאות פרעושים, גם בחתולי בית, ההמלצה היא ליישם אמפולה נגד פרעושים פעם בחודש.
בהצלחה ורק בריאות!

היי אפרת
אני לא וטרינר אבל יש לי שני חתולים שנמצאים חצי יום בבית וחצי יום בחוץ. אני גר בקיבוץ כך שיש להם הרבה מרחב, דשא, עצים וכן הם באים במגע עם כלבים וחתולים אחרים.
מעולם לא נתתי להם טיפול לפני שראיתי אצלם פרעושים. פשוט בפרעוש הראשון שאני רואה אני נותן לכל אחד חצי אמפולה הנקראת רוולושיין וטרינרי 12% ומיועדת לכלבים במשקל 9-18 ק"ג. הנסיון לימד אותי שפעמיים בשנה זה המינון המתאים להם.

ארקדי שלום,
האם כלבך מסורס? האם הכלב צולע? איך זהית כי הרגישות מוקמת באזור הגב התחתון( האם צורח במגע)? האם הכאב מופיע בזמן מסויים (לאחר מנוחה, לאחר פעילות מרובה)? האם הוא מטופל נגד תולעת הפארק?האם יש שינויים במתן השתן (תדירות/צבע/ואופן מתן)? האם יש שינוי במצבו הכללי , תאבון , מצב רוח וצרכים? האם הוא קיבל טיפול כלשהו?
כאב באזור הגב התחתון יכול לנבוע ממספר רב של גורמים החל מגורמים אורטופדים כגון מחלת פרקים כרונית (DJD) או דלקת גידול בעצמות וכלה בגורמים נוירולוגיים/עצביים כפריצת דיסק, נדידה של תולעת הפארק , דלקת של החולייה והדיסק הבין חולייתי , דלקת של חוט השדרה וגידול.
מומלץ לגשת לוטרינר מטפל בהקדם (כיוון שחלק מהמצבים כפריצת דיסק דורשים מנוחה מוחלטת) בכדי ראשית למקם את הכאב באופן מדוייק ולקבוע אם הוא נובע ממקור אורטופדי או נוירולוגי שכן המשך האבחון משתנה ביניהם. כאשר המקור הוא אורטופד המשך אבחון יכלול צילום אגן ועצמות ארוכות ואילו במידה והמקור נוירולוג המשך איבחון יכלול CT ודגימת נוזל חוט שדרה. טיפול ינתן בהתאם לממצאי הבדיקה.
בהצלחה
ורק בריאות

הי
אני לא וט' אבל רציתי לשתף שכך קרה גם עם הגורה שלי
לדעתי הצואה הרכה (במרקם משחתי) קורית כשהמזון פשוט לא נעכל מספיק או בגלל כמות גדולה של מזון או מספר פעמים של האכלות לא נכונה או שפשוט האוכל לא מתאים לו.
בגזעים גדולים אני יודע שיש צורך לחלק את המזון בגלל חשש לסינדרום של "היפוך קיבה" כי בעקרון בגיל כזה נראה לי שניתן לצמצם את מספר האכלות כך שהמזון יישאר יותר בגוף ושהכלב יספיק לעכל אותו לפני שהוא מקבל מזון נוסף בשרשרת כזו שתגרום לו כל טיול להטיל את הגללים שעדיין לא עוכלו כמו שצריך ולגרום לצואה לא להתקשות מספיק.

חשוב גם להקפיד עם או בלי קשר לזה על פעילות גופנית מספקת של הכלב על מנת שחילוף החומרים יהיה יעיל.
אין לי ניסיון עם גזעים גדולים אך מקווה שהארתי תעזור
על כל פנים זה תהליך שאתה והכלב תלמדו להתגבר עליו וזה עובר.ץ
ממליץ לך להתייעץ עם מגדלים מקצועיים לגבי האכלה וכל זה.

עידו שלום,
האם הכלבה מאוננת על חפצים או אנשים? האם היא מטופלת נגד פרעושים? האם יש עדות של דם בצואה או בשתן שלה? האם היא נטלה/נוטלת תרופות כלשהן? האם ייתכן ונחשפה לרעל עכברים? מה ערך ההמטוקריט שלה (ריכוז כדוריות הדם האדומות)? האם נעשתה לה בדיקת דם מלאה, הכוללת ספירת דם ופאנל ביוכימי להערכת תפקוד איברים פנימיים? ואם כן האם יש ממצאים חריגים נוספים בבדיקה?
גיל 9 חודשים מקביל לתקופת גיל ההתבגרות ולכן זוהי תקופה של התפתחות מינית יחד עם למידת גבולות. אוננות אינה בהכרח פעילות מינית ולעיתים נובעת מבעיית התנהגות (כביטוי לדומיננטיות). במידה והיא עושה זאת על אדם מסויים ייתכן ויש בעית מעמדות בינה לבינו ויש לעבוד על קביעת היררכיה בבית. קביעת היררכיה נעשית ע"י מספר פעולות, בין היתר, מתן תגמול (מילולי או צ'ופר אוכל) רק לאחר התנהגות רצויה, לימוד פקודות והאכלה בארוחות. כיוון שכלבים הינם חיות להקה חשוב שבבית אתם תהיו ראש הלהקה.
הרבעה ראשונה בקרב כלבות מומלץ מהייחום השני (סביב גיל שנה וחצי עד שנתיים וחצי). בכדי למקסם את סיכויי ההרבעה מומלץ לעקוב בצמוד אחר מחזור היייחום וביצוע משטחים ואגינאליים בשילוב עם מדידת רמת פרוגסטרון אצל וטרינר.
אנמיה יכולה לנבוע ממספר רב של גורמים. ניתן לקטלג אותם לפני מנגנון היווצרות האנמיה: אנמיה של אובדן (דימום, חסר ברזל המאפיין גורים דימום מתמשך ונגיעות כבדה של פרעושים או קרציות ), חסר ייצור (עקב מחלות כרוניות, כמחלת כליה, כבד ומחלות אנדוקריניות, אלו פחות סבירים בשל גילה הצעיר וחשיפה לתרופות/חומרים המביאים לדיכוי ייצור של תאי דם בנוסף לחסר בחומצה פולית וויטמין B12 ) והרס (אנמיה המוליטית שנובעת משלל של גורמים החל מגורמים זיהומיים וכלה בחשיפה לתרופות או חיסונים).
על מנת להבחין בין הגורמים חשוב לאפיין את האנמיה לפי המורפולוגיה של תאי הדם האדומים ולהמשיך באבחון לפי ממצאי הבדיקה הכללית ותוצאות בדיקת הדם.
בהצלחה
ורק בריאות

שני שלום,
האם שני האשכים מצויים בשק (או שמא יש לו אשך תמיר)? האם נעשתה לו בדיקה רקטאלית להערכת בלוטת הערמונית? איך הוא מרגיש באופן כללי, תאבון , מצב רוח וצרכים? האם יש לו היסטוריה רפואית? האם יש סיבה לרוצון לסרס אותו דווקא עכשיו?
אכן יש ייתרונות וחסרונות בסירוס אך חשוב לדעת את כל התמונה בכדי לקבל את ההחלטה הנכונה בשביל הכלב.
הייתרונות של סירוס הם במניעת גידולי אשכים (הרי מוציאים את האשכים בעת הסירוס) בנוסף למניעת הגדלה שפירה של בלוטת הערמונית הנפוצה יותר בקרב כלבים לא מסורסים ומקושרת לרמת טסטוסטרון גבוהה. בנוסף לייתרונות הבריאותיים, סירוס מביא לשיפור בביטוי התנהגויות הנובעות מרמת טסטוסטרון גבוהה בלבד (חשוב להדגיש כי אוננות לא תמיד נובעת מרמת טסטוסטרון גבוהה אלא לעיתים נובעת מבעיית התנהגות) ומונעת אפשרות של הרבעה (כאשר בימינו אלו המכלאות עמוסות בגורים חסרי בית).
חסרונות הסירוס נובעים מעצם ביצוע התהליך בהרדמה אך זוהי פרוצדורה קצרה ויחסית לא פולשנית ( אין כניסה לחלל הבטן). בכדי לצמצם את סיכוני ההרדמה מומלץ לבצע בדיקה כללית (בדגש אחר מערכת הקארדיוואסקולרית) בשילוב עם בדיקות דם.
לגבי גיל הסירוס אין זה מאוחר מידי אך לפני הסירוס חשוב להעריך את בלוטת הערמונית שכן הגדלה שלה עלולה לנבוע מגורמים נוספים כגון אבצס וגידול אלו לא יפיקו ייתרון מהסירוס ואף גידול עלול להיות מושפע באופן שלילי מכך.
בהצלחה
ורק בריאות

שלום,
האם החתולה חיה בבית בלבד? האם ניסיתם מזונות שונים? האם החתולה מריירת, מקיאה או משלשלת? האם היא חתולה שמנה? האם היא ירדה במשקל? האם יש לה בעיות שיניים? האם יש גורם חדש לסטרס בסביבתה ( כהכנסת חתול נוסף או החלפת מזון)? האם החתולה מתעטשת או יש לה הפרשות מהאף? האם יש שינויים באופן נשימתה?
חוסר אכילה יכולה לנבוע ממספר רב של גורמים וכדאי לקטלג אותם לשתי קטגוריות, האחת כשהחתולה לא אוכלת עקב חוסר יכולת לאכול, במצב זה החתולה מתעניינת באוכל אך לא אוכלת, לעומת חוסר אכילה עקב חוסר תאבון , במצב זה החתולה לא מראה עניין במזון. חוסר יכולת לאכול יכולה לנבוע מבעיה מקומית בפה (כיבים, בעיית שיניים , גוף זר כחוט אשר תקוע מתחת ללשון) או מחלת שריר או עצב של שרירי הפה לעומת חוסר תאבון שיכול לנבוע מגורמים שונים החל מגורם טריויאלי כמחלה בדרכי הנשימה העליונות ( עקב פגיעה בחוש הריח ) וכלה במחלה כללית כמחלה המטולוגית, מחלת כליה,כבד, לב, ,ריאות, מערכת עיכול,לבלב וכו׳( אלו יכולים לנבוע מגורם זיהומי, דלקתי אוטו אימוני או גידולי).
על מנת לאבחן בין הגורמים יש לבצע בדיקה פיזיקלית מקיפה לשלילת בעיה מקומית בפה ובאף, חיפוש אחר רשרוש בלב וקולות נשימה מוגברים ומישוש בטני לזיהוי אב נורמליות באיברים הפנימיים ( עד רמה מסויימת בלבד) . בדיקת דם כללית במרפאה תעזור בשלילת מחלה כליה וכבד בשלב סופני ולכן לא בהכרח תזהה מחלה בשלב מתקדם כגון זיהום שהגיעה לאגן הכליה ( פיאלונפריטיס) . ספירת הדם תעזור בשלילת אנמיה ומצב של דלקת האם כל הערכים היו תקינים? האם השתן נשלח למרבית ורגישות ( בדיקה אשר מאפשרת זיהוי של החיידק הספציפי והאנטיביוטיקה לה הוא רגיש)?
בשלב זה , בהנחה שאכן כל ממצאי בדיקות הדם תקינים, המלצתי היא להמשיך אבחון באמצעי הדמיה ( צילום ואולטראסאונד בטן), שליחת השתן שנלקח ישירות משלפוחית השתן לתרבית ורגישות ועריכת בדיקת דם ספציפית לשלילת דלקת לבלב.
במקביל, כיוון שחוסר אכילה מכל סיבה שהיא, מהווה בעיה בפני עצמה שכן היא עלולה להוביל להשתמנות כבד ( עקב פירוק שומן כמקור לאנרגיה והצטברותו בכבד) מצב שיכול להסתבך לכשל כבד , התייבשות ופגיעה במערכת החיסון יש לנקוט בצעדים דראסטים יותר כגון הזנה ורידית או דרך צינור הזנה על מנת להפסיק את המעגל השלילי.
בהצלחה
אשמח לעידכונים

החתולה אינה חיה לבד בבית, יש לי עוד שני חתולים זכרים מסורסים ובריאים (אחד בן 10 בערך, והשני בסביבות בן 5).
החתולה אינה מריירית, מקיאה או משלשלת - למעשה היא אינה עושה צרכים מלבד שתן (עשתה צואה לפני יומיים כשהייתה מטושטשת אצל הוטרינר).
היא חתולה שמנה, נראה כי ירדה במשקל (אך עדיין שמנה), הוטרינר לא ראה בעיה בשיניים, ואין גורם חדש שיכול לגרום לה לסטרס. לא מתעטשת ואין לה הפרשות.
אין שינויים בנשימה.
קיבלה תחילה אנטיביוטיקה בכדור, וכעת היא מקבלת 0.6 מ"ל פעמיים ביום מאנטיביוטיקה בשם Co-amoxyclav .
למעשה הכל נשמע טוב איתה- אבל היא רק שוכבת במקום אחד ספיציפי ולא מוכנה לקום - לא לאכול ולא בשביל הארגז (אני צריכה להרים אותה לשם. היא עושה פיפי פעם בכמה ימים בערך שלושה).
קשה לי לומר האם היא לא אוכלת כי היא לא מעוניינת או כי עקב חוסר תאבון, כי ב22.1 נתתי לה כדור מעורר תאבון ולאחר מכן היא הלכה לקערת אוכל, אכלה מספר גרגרים ורצה חזרה למיטה שלה.

אני לא יודעת אם בדיקות השתן נשלחו לתרבית ורגישות (רק יודעת להסביר בצורה חובבנית ביותר שהוא שם את הבדיקות במכונה כזו שמסתובבת מהר ואח"כ המחשב הוציא לו תדפיס עם כנראה ערכים של הדם כלשהם..סליחה אני לא מבינה את זה ממש), אבל לטענתו הכל תקין ומעבר לכך, מדובר בחתולה מאוד בריאה..

אני עכשיו אלך אליו ואשאל לגבי דלקת בלבלב והאם השתן נשלח לתרבית, אברר לגבי אולטרסאונד, בעיות בפה והשתמנות כבד.

המון תודה!!
שמחתי לקבל תשובה מפורטת ומתעניינת כל כך.
אעדכן כשאחזור מהוטרינר

שלום ש.
האם קרה משהו חריג או חדש בסמוך למועד בו הכל התחיל? האם היא גרה בבית בלבד או יוצאת גם החוצה? האם יתכן כי נחשפה לחומרים כימיים כלשהם (כגון חומרי ניקוי/קולר חדש נגד פרעושים/אמפולות וכד') האם היא חשופה לצמחים/פרחים כלשהם (בבית או בחוץ)? האם בוצע ריסוס נגד חרקים/נמלים/פרעושים וכו' בסביבתכם? האם החתולה מקיאה/הקיאה? משלשלת/שלשלה?
חתולים שלא מרגישים טוב אוהבים "להפסיק לאכול" וכיוון שאינם אוכלים הם נחלשים ומרגישים עוד פחות טוב, יתרה על כך, חוסר האכילה עלול לגרום אצלם להשתמנות הכבד (בעיקר אצל חתולים עם משקל עודף) דבר הגורם להתדרדרות במצבם ועוד יותר חוסר רצון לאכול ממש כמו כדור שלג.
על כן חשוב להבין ראשית מה היתה הסיבה הראשונית בגללה חתולתך לא הרגישה טוב ולטפל בה. ציינת כי נראה היה לך שכאבה לה הבטן כאשר נגעו בה והרימו אותה. כאב בטני יכול לנבוע מפגיעה ו/או מחלה בכל אחד מאיברי הבטן (כגון דלקת לבלב, דלקת בדרכי השתן ובכליות, חסימה בדרכי השתן, דלקת כבד, דלקת של חלל הבטן, דלקת מעי, חסימת מעי, סיבוב או הרנייציה של מעי ועוד ועוד) לעיתים יש אפילו שילוב של מספר בעיות שנוטות להופיע יחד בחתולים ולא תמיד נראה חריגות בדם (בעיקר בשלבים הראשונים). ציינת גם כי נמצא שיש דלקת בשתן ואבנים בכליות. האם השתן נשלח לתרבית ורגישות? כיצד אובחנו האבנים בכליות? האם בוצע גם אולטראסאונד בטן?
במקרים סבוכים אלה כדאי לחזור על הבדיקה הפיסיקלית ולבצע בדיקות דם מלאות (המטולוגית וכימיה) ובד"כ יש לחזור עליהן שוב (בעיקר אם לא נמצאו כל ממצאים בבדיקה הראשונית), במקרים של דלקת שתן שאינה מגיבה לטיפול אנטיביוטי מומלץ לשלוח שתן לתרבית ורגישות ע"מ להתאים את האנטיביוטיקה לחיידק, חשוב לדעת שדלקת שאינה חולפת בדרכי השתן התחתונות עלולה להסתבך ולהגיע לכליות. כמו כן מומלץ לבצע אולטראסאונד בטן ע"מ לסקור את כל האיברים.
כיוון שעולה מדברייך כי החתולה אינה אוכלת כבר שבועיים, סביר מאוד להניח כי כבר יש חסרים של מלחים בדם ויתכן אף שינויים של השתמנות הכבד. לכן יש טעם בעיני לאשפז אותה עם מתן נוזלים ואנטיביוטיקה לוריד, ויתכן אף נוגדי בחילה ומעוררי תאבון - בהתאם לממצאים בבדיקות.
בהצלחה! ורק בריאות!

כשמדברים על פארבו מדברים על ווירוס ה- canine parvo virus-2 (יש כמה תת זנים, בימים אלה מדברים על תת זן חדש). כל כלב יכול להדבק בוירוס, אך ישנם גורמי סיכון להדבקה: גיל צעיר (עד גיל שנה, אם כי גם מבוגרים יותר יכולים להדבק), סטטוס חיסוני (כלבים שלא חוסנו נגד פארבו), גזעי כלבים מסויימים (כמו הרוטווילר והפינצ׳ר), הדבקה בזיהום אחר או מצב עקה המחלישים את מערכת החיסון ועוד.
הוירוס עובר בעיקר בהעברה אורו-פקאלית, כלומר בליעה של הוירוס הקיים בצואה של כלב שנדבק (אם כי ידועה גם הדבקה תוך רחמית מאם לעובר-נדיר).

אם כלבתך מחוסנת והיא מעל גיל שנה, הסיכויים שלה להדבק בפארבו נמוכים. במקרים בהם יש סימנים קליניים מתאימים כגון הקאות, חוסר אכילה, דכאון ולאחר כמה ימים שלשול מימי עד דמי, התייבשות ולעתים חום, יש לפנות לווטרינר המטפל שיבדוק את הכלבה ויבצע את הבדיקות המתאימות לפארבו במקרה הצורך (בדיקות דם שיכולות להראות ספירה לבנה נמוכה בין ממצאים אופייניים אחרים ובדיקת צואה).

אם אכן הכלבה אובחנה עם פארבו, יש צורך בבידודה מכלבים אחרים (כיום יש עדויות כי יש לבודד. גם מחתולים) ולחטא את האיזורים בהם שהתה ועשתה צואה עם אקונומיקה המושארת לפחות 10 דקות.

בכל מקרה של חשד לפארבו יש לפנות לווטרינר המטפל בהקדם האפשרי וכמובן שההמלצה היא לחסן את הכלבה נגד פארבו לשם מניעת הדבקה.

מחטעים את המקומות

שלום שירה,

נגיף הפרוו אינו עובר לבני אדם, אך כיוון שמדובר במחלה מדבקת מאוד בין כלבים וכיוון שכלבים הנגועים בנגיף מפרישים אותו בכמויות גדולות ועמידותו בסביבה גבוהה מאוד למשך זמן רב, ההמלצה היא לחטא ע"מ למנוע הדבקה.
רק בריאות!

שירה שלום,
איזה גזע הכלבה?
ייחום ראשון לרוב מופיע בין הגילאים חצי שנה עד שנה וחצי כתלות בגזע הכלבה. אין סכנה בהדבקה של גורמים מזהמים דרך מגע של עור שלם ( כבכף הרגל) עם דם של הכלבה.
במידה ואינכם רוצים להרביע את הכלבה מומלץ לעקר אותה לא מאוחר מאחרי הייחום הראשון. הייתרון של עיקור כלבה לפני הייחום הראשון הוא בהגנה כמעט מלאה מפני גידולי עטין (הגידול הנפוץ ביותר בקרב כלבות). עיקור לאחר הייחום הראשון מוריד את אחוזי ההגנה ל97% וכך ההגנה יורדת עם כל ייחום שעובר עד לאחר הייחום הרביעי אז כבר אין השפעה של העיקור על הורדת הסיכוי של גידולי עטין. חשוב לדעת שבנוסף לייתרון זה, כלבות לא מעוקרות קשות יותר לטיפול ואיזון במצבים של מחלות אנדוקריניות ואפילפסיה וחשופות לדלקת רחם (פיומטרה) אשר נובעת מרמת פרוגסטרון גבוה (בשלב הדיאסטרוס). במצב זה הרחם גדוש במוגלה שעלולה לדלוף לחלל הבטן ולחשוף את הכלבה למצב מסכן חיים.
החסרון בעיקור לפני הייחום הראשון הוא בסיכון גבוה יותר של דליפת שתן (עקב פגיעה בתפקוד השסתום של השלפוחית) ולדלקת עורית סביב האיבר מין (וולבה) עקב חוסר עליה אנטומית של הוולבה והימצאותה בין הרגליים בקפל עורי.
חשוב לדעת שלמרות שעיקור הינה פרוצדורה שכיחה ורוטינית שנעשית במרפאות, הפרוצדורה נעשית בהרדמה מלאה וכוללת פתיחת חלל הבטן והוצאת הרחם והשחלות ולכן יש לנקוט במשנה זהירות ולערוך בדיקות כלליות ובדיקות דם לפני הניתוח על מנת לצמצם את הסיכונים.
בהצלחה
ורק בריאות

אנה שלום, זה אכן נשמע שהחתולה שלך מיוחמת. אם את רוצה להימנע מתופעות אלה, כדאי שתשקלי עיקור. הייתי ממליצה לך להגיע לוטרינר המטפל לבדיקת החתולה ולשיחה על עיקור.
בהצלחה

שלום דלית,
מציאת פנסיון טוב הוא ללא ספק דבר חשוב מאוד ומהרבה בחינות - התנהגות, תנאי מחיה, נוחות ובריאות הכלב. אם ברצונכם לשמור על כללי ההתנהגות שהקניתם לכלבכם וחוקי האילוף אליהם הם רגילים עליכם לחפש פנסיון מעולה עם יחס אישי המנוהל ע"י בעלי מקצוע איכותיים שידעו לשמר את שהשגתם. לא חסרים פנסיונים טובים, אך לצערי יש גם הרבה פנסיונים גרועים.
בדקו אצל הוטרינר שלכם אם הוא או אחד מחברי הצוות מכירים פנסיון כזה, היוועצו עם חברים ובעלי כלבים אחרים, אני בטוחה כי תמצאו מקום שיענה על דרישותיכם.
בהצלחה!
רק בריאות, ונסיעה טובה!

תאיר שלום,
בן כמה הכלב? ומאיזה גזע הוא? האם הכלב מגרד באוזניים ( עם הרגליים)? האם יש לו הפרשות בתוך האוזניים? האם הוא מטופל נגד פרעושים ואם כן באיזה תכשיר ובאיזו תדירות? האם הוא קיבל טיפול עקב הפצעים על המצח? האם יש לו מוקדי קרחת באזורים אחרים? האם יש חשיפה לתרופה חדשה? איך הוא מרגיש באופן כללי מבחינת מצב רוח ,תאבון וצרכים? האם לבני בית נוספים יש נגעים עוריים?
קשה להסתמך על הצילום אך פצעים באוזניים יכולים לנבוע ממספר רב של גורמים החל מתגובה לעקיצת חרקים, דלקת כתוצאה מגירוד ( כגון על רקע אלרגיה לפרעושים/ מזון/ גורמים סביבתיים או דלקת אוזניים), נגיעות בטפילי עור כפטרייה ודמודקס וכלה בדלקת של כלי הדם ( ואסקוליטיס) שיכולה להופיע עקב חשיפה לתרופות, גורם זיהומי ועוד.
לכל גורם יש טיפול שונה לגמרי ולכן על מנת לאבחן בין הגורמים מומלץ לגשת לווטרינר מטפל לבדיקה כללית ועורית ( שכוללת משטח,מגרד , תרבית לפרטיה ובדיקת האוזניים לפי הצורך) וקבלת טיפול בהתאם לממצאים.
בהצלחה
ורק בריאות

כבר ביקרתי אצל הוטרינר מספר פעמים.
הכלב שלי בן שנתיים וחצי, ג׳ק ראסל מעורב.
אז ככה כל הסיפור התחיל:
ביום חמישי לפני שבועיים החלפתי לו אוכל- עברתי מיוקנובה עוף לטייסט אוף דה ווילד ביזון וצבי.
שישי שבת הייתי בדירה בבניין שבו עשו הדברה נגד כינים של יונים (הגעתי לבית 6 שעות לאחר ההדברה ואמרו שהיה אסור להיות שם רק שעה בזמן ההדברה)
ביום שבת ב8 בבוקר הוצאתי אותו לטיול, ופתאום ב10 בבוקר מצאתי לו גבשושיות קטנות במצח.
ביום ראשון לקחתי אותו לוטרינר, והוא לא נתן טיפול הוא אמר שזה יעבור לבד, וליומיים הקרובים להאכיל באוכל הקודם ואחר כך במידה וזה נעלם לנסות את האוכל החדש.
ובאמת זה עבר לבד, האכלתי אותו כמעט שבוע באוכל החדש- ושוב בעיות אחרות- פצעים מוזרים באוזניים. לאחר כמה זמן הבחנתי שהכלב מלקק באגריסיביות את הכפות רגליים כאילו תקוע לו משהו. חיפשתי בין האצבעות וראיתי שיש לו קרחות כאלה עם אדום ונפיחות, מאז הפסקתי עם האוכל החדש וחזרתי לישן. אחרי כל זה לקחתי אותו שוב לוטרינר ביום ראשון והוא נתן לו 2 זריקות- ivomec ועוד אחת שאני לא ממש מבינה את הכתב משהו כמו predmolm. ובעוד 10 ימים שוב זריקה.
הוא הביא לי גם טיפות azendieno ואמר פעם בשבוע לקלח אותו לשים באמבט 20 ליטר ו20 טיפות במשך עשר דק׳ במים.
אתמול הבחנתי גם בגולה, מן התנפחות כזו איפה שהוא קיבל זריקה, אבל התנפחות גדולה יחסית. לקחתי אותו שוב והוטרינר אמר זאת תגובה לזריקות.
בינתיים הפצעים באוזניים נשארו וגם האודם ונפיחות בכפות רגליים, וגם הגולה הזאת עכשיו... נמאס לי אני לא יכולה יותר :( אני פשוט דואגת לו כל כך !

הוא אמר שהגולה הזאת כולה מוגלה והוא הוציא לו 2 מזרקים מלאים במוגלה ודם ושם פד על זה ונתן אנטיביוטיקה וגם נתן סירופ לתת פעמיים ביום ... הוא נתן לו זריקת טשטוש לפני זה... הוא אמר שאם עד יום שני זה לא ירד הוא ישים לו צינורית כזאת שישאב לו את זה...
אני מפחדת כל כך אני לא מפסיקה לבכות !!! אני מפחדת שיקרה לו משהו!!!!

אילן שלום,
בן כמה החתול? האם הוא חי בבית בלבד או גם יוצא החוצה?האם יש חיות נוספות בבית? האם החתול מגרד עם הרגל באפרכסת או באזורים אחרים? האם יש לו הפרשות בתוך האוזניים? האם הוא מטופל נגד פרעושים ואם כן באיזו תדירות? האם הוחלף לו מזון לאחרונה? האם הוא מטופל בתרופות כלשהן? האם לבני בית אחריום יש לקויות עוריות? האם החתול מראה סימנים נוספים? האם יש שינוי במצב רוח, תאבון וצרכים?
קרחת מאחורי האוזן (כמו בעוד מקומות) יכולה לנבוע ממספר רב של גורמים , החל מנגיעות בגורם זיהומי כפטריה או סקאביאס, תוצאה של גירוד (ע"ר אלרגיה לפרעושים/מזון/גורמים סביבתיים או על רקע דלקת אוזניים), טראומה, תגובה דלקתית מוגברת עקב חשיפה לתרופות/חיסון וכלה במחלה אוטואימונית (כאש הגוף מגיב בעודף נגד אנטיגן עצמי). כל גורם דורש טיפול שונה לגמרי ולכן על מנת להבחין בין הגורמים השונים יש לגשת לוטרינר מטפל לבדיקה כללית ועורית אשר תכלול משטח ותרבית לפטריה לפי הצורך.
בהצלחה
ורק בריאות

אלה שלום,
חשוב להבדיל בין הקאה, פליטה ושיעול: האם לפני הוצאת התוכן את רואה כיווצי בטן? מה צבע התוכן? האם זה בצמוד לארוחה , שתייה?
האם הכלב מחוסן (משושה ודקטומקס לתולעת הפארק)? האם הוא נוטל תופות? האם הכלב אכל עצם? האם ייתכן והוא נחשף לחומר רעיל? האם ייתכן שהוא אכל צמח כלשהו? האם הוא משלשל? האם ניתן לו אוכל ביתי ואם כן איזה? האם הוא נוטה לפרק ולאכול צעצועים? האם הוחלף לו המזון? מה מצבו הכללי, מבחינת מצב רוח וחיוניות?
בהנחה שאכן מדובר בהקאות (שלפניהן יש סימנים מקדימים של כיווצי בטן), הקאות אקוטיות ודרמטיות יכולות לנבוע ממספר גורמים, החל מהרעלת מזון (אוכל מתובל, מקולקל), חסימה (ע"ר עצם, צעצוע וכו'), היפוך קיבה, חשיפה לחומר רעיל (כגון זרחנים אורגנים), דלקת מעיים חריפה וכלה בגורמים מחוץ למערכת העיכול כמחלת לבלב ומחלות אנדוקריניות (כאדיסון).
גורמים אלו עלולים להוביל למצב מסכן חיים ובנוסף ,הקאות רבות עלולת להוביל להתייבשות , דלקת והיצרות בושט (עקב חשיפה של הושט לתוכן החומצי של הקיבה)ולסכנה של דלקת ריאות על רקע שאיפת הקיא ולכן יש לגשת מיידית לוטרינר מטפל לבדיקה כללית והמשך אבחון (אמצעי הדמיה ובדיקות דם) וטיפול בהתאם לממצאים.
בהצלחה
ורק בריאות

חן שלום רב,
לדעתי כשאי שתפני לווטרינר בהקדם האפשרי
רפואה שלמה
שירה