פורום וטרינריה - יש לך שאלה?

מחפשים לעשות כסף מיצורים חיים.
אולי תרביעו את עצמכם ותמכרו את התינוקות?

לא חסרים מספיק כלבים מסכנים שצריכים בית?
אתם פשוט דוחים אותי!

י

תתביישו לכם!!!

חסרי לב

שמתי לב כי לכלבה הפרשות דם לא טרי מהבושת במינונים קטנים. לא טרי- הכוונה לדם כהה , חשבתי שזה בתחילה לכלוך או משהו אחר
הבנתי שזה יכול להופיע בתחילת היריון עקב התערבות פנימית כגון ההזרעה
האם אפשר לעשות אולטרסאונד אחרי שבועיים או שצריך להמתין למחצית ההיריון
גם כדי לשלול דלקת רחם
תודה מראש

שלום בחזרה- ראשית מעודד מאוד שכלבתך הסיטה את זנבה הצידה - בדרך כלל זה מעיד על מוכנות.
בדיקת פרוגסטרון אחת אינה משמעותית מכמה טעמים - האחד - שפרוגסטרון לבדו אינו מדד מספק בכדי להצביע על מוכנות להרבעה- יש לשלב בדיקות על מנת לדייק - בדרך כלל וגינוסקופיה משטח וגינה ובדיקות פרוגסטרון הם השילוב המומלץ ויש בדיקות אחרות שתורמות לדיוק בזמן ההרבעה - כמובן שסוג ההרבעה גם הוא חשוב (זרמה טריה או זיווג טבעי לעומת זרמה מצוננת או קפואה - שם נדרש דיוק גדול בחיזוי מועד ההרבעה או הזרעה).
הטעם השני- יש לעקוב אחר התקדמות ומגמת העליה בפרוגסטרון - ערך אחד או שניים ללא שום צורת מעקב אחרת אינם מספקים לרוב, ולכן לא ניתן לדעת אם 13 ננוגרם למילילטר או 30 הם ערכים גבוליים מוקדמים או מאוחרים. לכן גם קשה לדעת אם יום 12 או 14 הם מוקדמים או מאוחרים.
לגבי הזכר- כמות הזרמה תלוית גזע גיל וגם מצב פיזי- כלב בן 4 אינו נחשב צעיר טלט בגיל ביניים מבחינת כמות ואיכות הזרמה. כמו כן - לא ברור לי מה זה מעט זרע- כלל הכמות? ריכוז הזרע? האם הוא נבדק מורפולוגית לדפקטים- זרע נבחן במספר פרמטרים - בעיקר בריכוז וכמות זרעים נורמלים לזרמה- מעט אבל איכותי יכול להיות מספק להרבעה טבעית ופחות להזרעה בזרמה מצוננת למשל וכיוצא באלה.
אז כן- כל שינוי או חריגה מנורמה משפיעים- ובסוף מבחן המציאות מראה לנו מה היה הנכון ביותר- האם הכלבה בהריון וכמה גורים יהיו לה.
רק בריאות

קרן שלום,
בת כמה החתולה? האם היא חיה בבית בלבד או שמא יוצאת החוצה וייתכן והיתה מעורבת בריב חתולים? האם המסה מקושרת לעטין? מה צורתה? מתי ראית אותה לראשונה והאם היא גדלה?האם החתולה מגרדת באזור? האם יש שינויים נוספים כגון שיעול, קשיי נשימה, חולשה ירידה בתאבון ועוד?
מסה באזור זה יכולה לנבוע ממספר רב של גורמים , החל מרקמת שומן שנוטה להצטבר בבטן האחורית ( באזור המפשעה), אבצס, תגובה דלקתית ( כגון על רקע גוף זר) וכלה בגידול. גידולים יכולים להיות ממאירים ( כגידולי עטין) או שפירים ( כליפומות גידול שפיר של רקמת שומן).
בשל ההיסטוריה הרפואית של החתולה מומלץ לגשת לווטרינר מטפל בהקדם לדגימה של המסה והסתכלות על התאים תחת מיקרוסקופ על מנת לעמוד על אופי המסה. טיפול יינתן בהתאם לתוצאות.
בהצלחה
ורק בריאות

חוה שלום,
האם החתול מזיז את ארבעת הרגליים? האם הוא העביר צרכים ( שתן וצואה)? איך מצבו המנטלי? איך הוא נושם( רגוע / מהר/ עם פה פתוח)?
ישנם כמה איברים שרגישים לטראומה ולכן יש להקפיד לבדוק את תקינותם. איברים אלו כוללים את שלפוחית השתן והסרעפת ( הרקמה שמפרידה בין הבית חזה לבטן) שעלולים להיקרע, ריאות , מערכת העצבים המרכזית ( המוח וחוט השדרה) והעצמות ( יש לבדוק את עצמות הגפיים, עמוד שדרה ,צלעות והלסת).
לכן לאחר טראומה חשוב לקחת את החיה להערכה כללית אצל וטרינר מטפל בדגש אחר זיהוי שברים, הערכת מערכת הנשימה ומצב נוירולוגי. בנוסף מומלץ לבצע צילום רנטגן כללי לזיהוי שלפוחית שתן וסרעפת שלמה ושלילת שברים כשברי אגן וצלעות. היממה הראשונה לאחר טראומה היא קריטית ויש להשאיר את החיה באישפוז להשגחה וייצוב בחשד לפגיעה באחד מהאיברים שהוזכרו. טיפול יינתן בהתאם לממצאי הבדיקה.
חשוב לדעת שחתולים לא לומדים להימנע מקפיצה לאחר נפילתם ולכן יש למנוע נפילה נוספת בעתיד על ידי סגירת החלונות.
בהצלחה
ורק בריאות

שלום,
בן כמה כלבך? איזה גזע הוא? כמה זמן הבטן נראית מוגדלת?האם יש שינויים נוספים כגון שיעול, עייפות או שתיה והשתנה מרובה? האם ייתכן וכלבך נחשף לרעל עכברים? האם כלבך סובל ממחלה ידועה כגון מחלת כליה / כבד/ לב וכן הלאה? אלו בדיקות נעשו אצל הווטרינר המטפל?
בטן מוגדלת עלולה להיות סימן לנוזלים חופשיים בבטן או להגדלת איברים. מהות הנוזלים החופשיים משתנה בהתאם לבעיה שהובילה להצטברותם. הגורמים הנפוצים המובילים לנוזל חופשי בבטן כוללים מחלת לב, גידולים, רמת חלבון נמוכה בדם ( על רקע מחלה במערכת העיכול, הכליה או הכבד) ודימום אך יש גורמים נוספים.
סיבה נוספת להגדלת בטנית היא הגדלת איברים כגון הגדלה של הכבד או הטחול. הגדלת איברים יכולה לנבוע ממחלה הורמונאלית (כקושינג), זיהומים (כקדחת הקרצית) , דלקות וגידולים ( כהמנגיוסרקומה ולימפומה). בנוסף הגדלה של הקיבה בהיפוך קיבה עלולה להביא להגדלה בטני אך מצב זה הוא אקוטי ודורש טיפול מיידי.
הגדלה בטנית עלולה להיות הסימן הראשון למחלה קשה ולכן חשוב לגשת לוטרינר להמשך איבחון. בכדי לאבחן את הגורם להגדלה בטנית יש לערוך בדיקות דם כלליות לשלילת הגורמים שפורטו וחשוב לבצע אולטראסאונד בטן שיבדיל בין הגדלה על רקע נוזלים להגדלת איברים. במידה ונראו נוזלים חופשיים יש לדגום את הנוזל לאנליזה ( רמת חלבון, ריכוזיות תאי דם אדומים, משטח לצפייה בתאים , רמת סוכר ועוד בהתאם למראה הנוזל) ובמידה ואיבר נראה מוגדל חשוב להבין עם ההגדלה כללית או מוקדית והאם התהליך מתאים יותר לדלקת או גידול. ישנם מצבים בהם יש להמשיך אבחון בדגימת האיבר ואף שליחת דגימה לביופסיה. טיפול יינתן בהתאם לממצאים.
בהצלחה
ורק בריאות

היי אבי - סליחה על העיכוב בתשובה. להלן:
ראשית - אם לכלב שלך יש אשך גדול יותר מהשני - מומלץ לבצע בדיקת אולטראסאונד למערכת המין שלו בכדי לנסות לאפיין את הסיבה- האם מדובר בחשד לגידול? מה מצב הערמונית? וכיוצא באלה.
אם אכן מתברר שהאשך חשוד להמצאות גידול בתוכו הרי שבדרך כלל מומלץ להסיר לפחות אותו מכיון שחלק מן הגידולים משפיעים לרעה על הגוף כולו בשל הפרשת הורמונים עודפת- למשל גידול בתאי סרטולי שבאשך יכול לייצר אסטרוגן ולגרום לסימנים "נשיים" עם הזמן (כגון גדילת עטינים) וכן לבעיות עור ובעיקר לאנמיות ובעיות במח העצם. לעומת גידול זה - קיימים גידולים באשך שפחות משפיעים על הגוף.
בדיקת הפרוסטטה - או הערמונית- נעשית במקביל על מנת לשלול גידול בה- משום שאם זה קיים- יש לטפל בה קודם לכן.
לגבי תחליפי הורמונים- בדרך כלל בכלבים אין צורך ולתת טסטוסטרון מחטיא את המטרה שלשמה סורס הכלב- שהיא להקל עליו בריאותית במקרים מסויימים. תופעת הלואי העקרית שהיא השמנת יתר- נובעת מהאכלת יתר כי ה"כלב נראה רעב"- ללא צורך. כלבים לאחר סירוס נוטים במקרים מסויימים להפוך לרעבתנים - לא רעבים- ואם נכנעים להתנהגות זו הם אכן משמינים - דבר שגורר תופעות לואי נוספות.
לכן- המלצתי היא- בדיקה טובה של מערכת המין והחלטה בהתאם לתוצאות מהי דרך הפעולה הנכונה.
רק בריאות

מודה לך מאוד על התשובה
לא שמתי לב בכלל לסימנים נשיים אצלו. מה שכן שמתי לב
בשנה האחרונה זה חולשה, לפני כשנה הוא היה מטייל במרץ היום אני ממש מנסה ללכת בקצב שלו והוא הולך ממש לאט, לא מושך אותי
הוא נחנק כמה פעמים ביום. כאילו פתאום לוקח שיהוק כזה כאילו נכנס לו משהו לריאות והוא עושה קולות דומות לשל הקאה. בד"כ זה חוזר 2-3 פעמים באותו רגע ואז נרגע
בנוסף הוא שותה ממש הרבה מים, התיאבון שלו נראה לי קצת ירוד. אפילו לחם שהוא מאוד אהב הוא היום בקושי רוצה
זה מצביע על איזשהו כיוון? האם זה יכול להיות קשור לגידול?
מצטער שאני אומר את זה אבל המצב הכלכלי לא מאפשר לי לקחת אותו לכל כך הרבה בדיקות. אני גר באיזור השפלה ואין הרבה וטרינרים לא ממש טובים לדעתי וגם יקרים. אם את מזהה כיוון לפי התיאור שלי
שוב אני מאוד מודה לך על העזרה

הוא לא מתנשף כמעט בהליכה. היום שמתי לב שהלשון שלו הייתה כל ההליכה בין השיניים בצד. זה מצביע על כיוון כלשהו?
המון תודה

אסולין שלום,
האם הכלבה מזיזה את ארבעת הרגליים? האם יש לה חסרים נוירולוגים/ עצביים בדגש אחר רפלקסים באזור האגן? האם יש היצרות של תעלת האגן ברקטאלית?
ישנם כמה איברים שרגישים לטראומה ולכן לאחר תאונת דרכים יש להקפיד לבדוק את תקינותם. איברים אלו כוללים את שלפוחית השתן והסרעפת ( הרקמה שמפרידה בין הבית חזה לבטן) שעלולים להיקרע, ריאות , מערכת העצבים המרכזית ( המוח וחוט השדרה) והעצמות ( יש לבדוק את עצמות הגפיים, עמוד שדרה ,צלעות והלסת).
היממה הראשונה לאחר תאונת דרכים היא קריטית ויש להשאיר את החיה באישפוז להשגחה וייצוב בחשד לפגיעה באחד מהאיברים שהוזכרו. שבר באגן הינו שבר שכיח שיכול לעבור החלמה עצמאית לאחר מנוחה. תיקון כירורגי נעשה במצבים שתעלת האגן ( בה עובר החלק האחורי של מערכת העיכול) מוצרת וכאשר השבר מערב או גורם לחוסר יציבות במפרק הירך. חשוב לדעת שיש מספר עצבים חשובים אשר עוברים באזור האגן ולאלו תפקיד מוטורי ובמתן צואה ושתן ולכן חשוב להעריך את תפקודם לפני הכניסה לניתוח.
חוסר זיהוי של שלפוחית שתן ברנטגן אינה מעידה על קרע בשלפוחית. ישנם מספר סימנים שיעידו על קרע כגון עליה בערכים של מרכיבים שאמורים להתפנות בשתן בבדיקות דם ,צפיה של נוזל חופשי באולטראסאונד ואיבחון הנוזל כשתן לאחר דגימתו ולבסוף ניתן לעשות צילום ניגודי ( הזרקה של חומר ניגודי למערכת השתן עם קטטר) וזיהוי דליפה של השתן לחלל הבטן. במידה וכלבתך לא העבירה שתן לאחר מספר שעות יש להמשיך אבחון לשלילת קרע בשלפוחית.
בהצלחה

שלום גיל,
בן כמה הכלב שלך? ומאיזה גזע? (במידה ומדובר בכלב מעורב אז האם קטן, בינוני או גדול) האם הוא עבר טראומה לפני הופעת הצליעה? האם הצליעה היא קבועה או שמא מופיעה רק במאמץ (למשל אחרי הליכה, ריצה או קפיצה) או לחילופין האם מופיעה כאשר הכלב קם משכיבה ונעלמת לאחר הליכה? האם היה שינוי באופי הצליעה מאז הופיעה (הטבה או החמרה)? האם הכלב מביע כאב כאשר נוגעים לו ברגל?
צליעה יכולה להגרם מסיבות רבות כאשר חומרת הצליעה, אופי הצליעה, סימנים חיצוניים (כגון עדות לטראומה, נפיחות גרמית, נפיחות מפרקית ועוד), תגובה לכאב, ומבחנים אבחוניים שונים עוזרים לקבוע את המקום המדוייק ואת הגורם לצליעה.
בין הגורמים השונים לצליעה: טראומה (לשריר, עצם או מפרק), בעיות בעצמות (שבר, טראומה, כאבי גדילה, דלקת, גידול ועוד), בעיות מפרקים (טראומה, קריעה מלאה או חלקית של רצועות, דלקת אקוטית או כרונית, בעיות מבניות כגון היפ-דיספלזיה ועוד) בעיות בשריר (טראומה, דלקת, גידול, מחלות מטבוליות/אנדוקריניות ועוד) ובעיות נוירולוגיות פריפריות או מרכזיות (פחות סביר שיגרום לצליעה ברגל אחת בלבד).
לכן המלצתי היא שכלבך יעבור בדיקה אצל הוטרינר ע"מ לקבוע את הגורם לצליעה ולהציע את הטיפול/טיפולים האפשריים.
רק בריאות.

שלום,
בן כמה כלבכם ומאיזה גזע הוא? האם הוא מטופל באופן סדיר לתולעת הפארק? היכן אתם גרים? האם הוא אוכל שטויות בחוץ? האם לפני הוצאת התוכן אתם רואים כיווצי בטן? מהו התוכן שהוא מוציא ( אוכל מעוכל / לא מעוכל , מים ,ליחה)? כמה ימים הוא לא העביר צואה? האם התיאבון והמצב רוח תקינים? האם האבחנה של תולעת הפארק נעשתה על סמך האולטראסאונד או הצילום? מה תדירות ההקאות? האם יש עדות לדם בהקאה או בצואה ( אדומה או שחורה) ?
לפני שניגשים לחיפוש אחר הגורם חשוב להבדיל בין הקאה ( הוצאת תוכן ממערכת העיכול לאחר כיווצי בטן), פליטה ( הוצאת תוכן ,לרוב מים או אוכל לא מעוכל בקירוב לאכילתו, ללא סימנים מקדימים) לשיעול ( הוצאת ליחה ממערכת הנשימה) אלו עלולים להיות דומים וכל אחד מכוון לבעיה במיקום שונה. מומלץ לצלם את הפעולה ולהראות לווטרינר המטפל.
לנגיעות בתולעת הפארק יש מגוון סימנים החל מהסימן הקלאסי של פליטות ( עקב מיקום התולעת והמסה שנוצרת סביבה בושט) , הקאות , סימנים עצביים כשיתוק ( כאשר התולעת נודדת לחוט השדרה), שיעול ( על רקע דלקת ריאות שאיפתית משנית לפליטות) ונפיחות של רגליים. בנוסף ישנם מקרי מוות פתאומי הנובעים ממפרצת באבי העורקים עקב נדידת התולעת לאורך כלי הדם.
חשד לנגיעות בתולעת הפארק עולה עקב סימנים אופייניים וצילום בית חזה בו נראה עדות לאטימות באזור הושט האחורית וסימני דלקת של החוליות באזור. אבחנה סופית נעשית על סמך אנדוסקופיה ( הכנסת צינור עם מצלמה לאזור הושט וראיית המסה עם התולעת). במצב מתקדם של נגיעות בתולעת הפארק המסה עלולה לעבור התמרה לגידול סרטני , במצב זה התגובה לטיפול מצומצמת. בשל כך במהלך האנדוסקופיה מומלץ לקחת דגימה מהמסה ולשלוחה לביופסיה ( מאפשר לשלול התמרה סרטנית).
חשוב לדעת שהטיפול בתולעת הפארק הינו ארוך טווח ( זריקה במינון טיפול של דקטומקס למשך 6 -8 שבועות) ובמהלך תקופה זו ואפילו אחרי ייתכן שהכלב ימשיך להראות סימני הקאה/ פליטה בשל פגיעה במעבר האוכל במורד הושט. ניתן לנסות לצמצמם את הסימנים על ידי מעבר למזון רטוב, האכלה במנות קטנות בתדירות גבוהה יותר ומתן המזון מגבוה ( כך שהצוואר של הכלב יהיה מתוח בכדי לעזור לאוכל לרדת לקיבה). בנוסף חשיפת הושט לתוכן החומצי עלולה להוביל לדלקת והיצרות ולכן יש להוסיף מגיני מערכת עיכול ( כגסטרו). אנטיביוטיקה ניתנת בהתאם למצב הכלב.
ישנם גורמים נוספים שעלולים להביל לסימנים שתיארתם כגון הרניה סרעפתית או היאטאלית ( אלו גם כן מאובחנים על סמך אנדוסקופיה) או חסימה חלקית במערכת העיכול ( שמאובחנת לרוב על סמך אולטראסאונד או צילום ניגודי ). לעיתים כל אלו לא עוזרים והכלב ממשיך לפלוט, במצב זה מומלץ להכניס צינור קיבה שמדלג על מעבר המזון בושט ומאפשר לה להחלים.
לסיכום מומלץ לאבחן/לשלול סופית נגיעות בתולעת הפארק על ידי אנדוסקופיה ולהמשיך טיפול בהתאם לממצאים.
בהצלחה
ורק בריאות

שיר שלום,
ראשית צר לי לשמוע על האבחנה.
שנית כמה שאלות לגבי כלבך: האם השיעול חדש? האם הוא מראה סימנים נוספים כגון שלשולים והקאות או שתיה והשתנה מרובה? אילו קשרי לימפה מוגדלים ( בודדים או כולם)?
קשרי לימפה מוגדלים יכולים לנבוע ממספר גורמים החל בתהליך זיהומי, דלקתי וכלה בתהליך ניאופלסטי/ גידולי. ההבדלה בין הגורמים השונים נעשית על סמך סימנים עימם מגיע הכלב, מיקום ומידת מעורבות מספר קשרי הלימפה ובעיקר לפי מופע התאים שנדגמו מהקשר הלימפה החשוד. האם במקרה של כלבך קשרי הלימפה המוגדלים נדגמו על ידי הווטרינר ?
מחלת הלימפומה היא גידול ממאיר מפושט של תאי הלימפוציט, תא המשתייך למערכת הלימפה והדם. כלב החולה בלימפומה יכול להראות מגוון רחב של סימנים, החל מהגדלה של קשרי לימפה בלבד וכלה בסימנים הנובעים מפגיעה באיבר מסויים כגון שלשולים והקאות כאשר מערכת העיכול מוסננת בתאי הגידול ושתיה והשתנה מרובה כאשר יש מעורבת של הכליה.
אבחנה של לימפומה לרוב מתקבלת על סמך תוצאות אספירציה של קשרי לימפומה מוגדלים , הכוללת דקירה של הבלוטה והסתכלות מיקרוסקופית על התאים, בה נראה השתלטות של תאי הגידול ודחיקה של יתר התאים. כיוון שזהו גידול מפושט אין די באבחנה של לימפומה ויש לבצע בדיקות נוספות , בדיקות דם ואמצעי הדמיה ( צילום בית חזה במיוחד לאור השיעול ואולטראסאונד בטן) לשם הערכת מצבו הכללי של הכלב וזיהוי איברים נגועים ( ריאות , כבד , כליות וטחול).
הטיפול המומלץ בלימפומה הוא כימותרפיה וחשוב לדעת שזהו גידול אשר מגיב היטב לכך. לאחר תהליך האיבחוני שפירטתי מומלץ להיוועץ עם אונקולוגית על אופציות הטיפול ( יש מספר פרוטוקולים לכימותרפיה).
בהצלחה

שלום ליאור,
בן כמה הכלב שלך? האם למעט הבכי יש שוני נוסף בהתנהגותו (כגון חולשה, אפטיות, חוסר רצון לשחק/לטייל/לקפוץ או לעשות פעילות שעשה בעבר וכד')? האם הוא אוכל ושותה כרגיל? האם נותן צרכים באופן תקין (כמות ותדירות) האם הצרכים נראים תקינים? האם היו הקאות? האם נעשה שינוי כלשהו במזון, בסביבה וכד' טרם הופעת הבכי? האם הוא נחשף לחומרים כלשהם (שמפו, חמרי ניקוי, חומרי הדברה וכו)?
בכי יכול להיות בעיה התנהגותית או להעיד על משהו שמציק לכלבך או על בעיה רפואית כלשהי. לפני שפונים לטפל בבעיה כבעיה התהגותית יש לשלול קודם בעיה רפואית או כאב, לכן המלצתי היא שכלבך יבדק באופן יסודי ע"י הוטרינר שלכם, במידה ולא ימצא כל גורם רפואי היכול להסביר את הבכי, יתכן והבעיה היא התנהגותית.
בהצלחה ורק בריאות!

שלום,
לפי השקים שאנו מחזיקים במרפאה התאריך נכתב כמו בארץ כלומר 01/10/13 משמע ה-1 לאוקטובר...

הדס שלום,
סליחה על העיכוב במתן המענה.
מה מצבה הכללי של החתולה מבחינת תאבון, מצב רוח וצרכים? האם היא חתולה ששרויה בחרדה (מתחבאת, בורחת וכו')? באיזה הקשר החתולה תוקפת (באמצע משחק, בנסיון להרים אותה, כשהיא מפחדת וכו') ? האם היא מראה סימני אזהרה לפני התקיפה? האם התנהגות זו מופנית כלפי אדם מסויים או שמא כלפי כולם? האם סביבת מעושרת (משטחי גירוד, ארגז חול נקי , מפלסים שמאפשרים לה להיות בגובה, אוכל ומים טריים, משחקים וכו')? האם היא חשופה לסטרס (רעשים, חתולים אחרים)? מה היא אוכלת? האם כגורה נהגתם לשחק איתה עם הידיים ?
בכדי לטפל בתוקפנות חשוב להבין את המוטיבציה להתנהגות: על רקע משחק, פחד, דומיננטיות וכו' ורק לאחר מכן ניתן לנסות לעבוד לשיפור ההתנהגות הבלתי רצויה.
בכל מקרה בעת התקיפה אין להתעמת איתה אלא להיפך להתרחק ולהתעלם ואין לשחק איתה עם הידיים, תמיד באמצעות חפץ מתווך (לייזר או חקה עם עכבר). במידה והתוקפנות מוצגת בהקשר מסויים יש להימנע מהנסיבות הללו באופן מוחלט. במידה והחתולה חרדתית ישנם אמצעים להוריד את רמת החרדה כגון תכשיר הנקרא feliway המשחרר פרומונים ומביא להרגעה. ישנם מצבים קיצוניים הדורשים טיפול התנהגותי תרופתי.
מומלץ להיוועץ עם וטרינר התנהגותי בכדי ראשית לשלול מקור רפואי לתוקפנות ורק לאחר מכן להקנות כלים לשיפור התנהגותה. חשוב לדעת שקשה יותר ללמד חתולים (ביחס לכלבים) ולכן דרושה הרבה סבלנות ועיקביות מצדכם.
בהצלחה
ורק בריאות

החתולה לא מראה סימני חרדה כלשהם. היא אינה בורחת ומתחבאת, גם לא כשמבקרים. היא באה לישון איתנו ומתכרבלת המון. מגרגרת המון, מטפסת עלינו..
היא מקבלת אוכל איכותי, אנחנו משתמשים בחול שמחליפים את כולו פעמיים בחודש, כאשר כל יומיים אנחנו מנקים לה אותו. עושה רושם שהיא דווקא מרוצה ממנו.
יש לה משחקים, בעיקר כדורים, גם משטח גירוד היה לה והיא אכן השתמשה בו, אבל זה לא מנע כלל שריטות ונשיכות מצדה. (אנחנו מתכוונים לקנות לה חדש בקרוב).
לפעמים היא מראה סימן לפני שהיא תוקפת (האישונים מתרחבים לה), אבל לפעמים היא ממש מפתיעה, אנחנו מלטפים אותה והיא מגרגרת ומראה שהיא נהנית ופתאום בלי שום התרעה- נשיכה. חזקה.
הבעיה היא שקשה מאוד להתעלם מפני שהיא לפעמים תוקפת כשאנחנו בדיוק מתיישבים לאכול או לראות טלויזיה וזה די מעצבן שצריך לקום ולהתרחק ממנה.
יוצא שהיא מכתיבה לנו היכן להיות מהחשש להתעמת איתה.
זה נכון שתגובה לא עוזרת כי היא פשוט ממשיכה. פעם הציעו לנו להתיז עליה מים, אבל להסתובב בבית עם ספריי לכל מקום זה די בעייתי.. חלק אמרו להפליק לה, אבל זה לא עוזר וגם גורר רגשות אשם.
ולהתעלם זה פשוט בלתי אפשרי. אין לנו שום הסבר מדוע היא נוהגת כך, ואיך אפשר לשנות את זה. כי בסה"כ היא מתוקה ואנחנו אוהבים אותה מאוד. אבל אפילו מודאגים מההתנהגות שלה כשיהיו ילדים בבית. אף רופא, או מגדל חתולים אחר לא נתן עיצה מועילה. וחלק אפילו מופתעים מההתנהגות הזאת. אין יום בלי פציעה כלשהי ממנה.
אנחנו ממש מיואשים..

הדס שוב שלום,
אכן נשמע מורכב, כפי שהמלצתי קודם לכן , צרו קשר עם וטרינרית המומחית להתנהגות בעלי חיים.
בהצלחה

ירין שלום,
מתי החלו הגירודים? האם יש לקויות על גבי העור (פצעים/קרחות/אודם)? האם יש הפרשות או ריח רע מהאוזניים? האם יש סימני אלרגיה (התעטשויות/ הפרשות מהאף או העיניים)?

גירודים בעור יכולים לנבוע ממגוון סיבות, החל מאלרגיות (למזון/פרעושים/גורמים סביבתיים), חשיפה לחומרים מגרים, טפילי עור, פטרות, דלקות עור ומחלות ראשוניות שונות של העור. כדי להבדיל ביניהם יש להביאה לבדיקה אצל ווטרינר שיקח היסטוריה מפורטת, יחפש גורמים סביבתיים לבעיה, יבצע בדיקות (לפי הצורך) - כגון משטחי עור/ מגרדים מהעור/ דגימות שיער וכו' ויוכל להציע טיפול מתאים לבעיה. כמו כן, יש לבצע בדיקה מלאה של האוזניים.

כאשר יש בעיות עור, פעמים רבות יש לבעל החיים גם ריח לא נעים וייתכן כי זה הריח שאתה מתארת.. רחצה של הכלבה בתדירות גבוהה מפעם בחודש (ובמיוחד בשמפו לא מותאם לצרכיה), יכולה גם היא לתרום לריח הרע ולהחמרת דלקות העור. זאת מאחר וישנן הפרשות נורמליות המגינות על העור וכאשר אנו שוטפים בתדירות גבוהה את בעל החיים אנחנו מסלקים את אותן ההפרשות וחושפים את העור ליובש, דלקות וזיהומים.

באשר לאמפולה נגד פרעושים - ההמלצה היא לא לקלח את הכלב 3 ימים לפני ואחרי שאת שמה אמפולה.

מקווה שעזרתי
שירה

שלום ירין,
מה אוכלת הכלבה שלך? האם הגירוד הופיע פתאום או שהיא תמיד מתגרדת ברמות חומרה שונות? האם יש הבדל בגירוד בעונות שונות? האם למעט הגירוד יש לקויות כלשהן בפרווה או בעור (כגון קרחות, אדמומיו, פצעים וכד')? האם היא מקבלת תרופות כלשהן? האם יש עליה פרעושים או צואת פרעושים (גרגרים שחורים קטנים)? באיזה שמפו את משתמשת ע"מ לקלח אותה?
גירוד אצל כלבים יכול להגרם מסיבות רבות ומגוונות כגון טפילים (בעיקר פרעושים, דמודקס, וסקאביאס), אלרגיות (לפרעושים למזון, לאלרגנים באוויר - אטופי או במגע עם חומרים שונים), תגובות אלרגיות לתרופות או חיסונים, עקיצות יתושים, סבוריאה, דלקות עור ע"ר שמרים או חיידקים ועוד.
ברב המקרים הופעת הגירוד היא אקוטית אך גירוד עונתי מכוון יותר לאלרגייה מסוג אטופי. ע"מ להבין מהו הגורם לגירוד יש לשלול ראשית תגובה אלרגיה לתרופות/חיסונים/חומרים כימיים, כמו כן יש לשלול נגיעות בפרעושים ע"י יישום אמפולה נגד פרעושים. את האמפולה יש לשים לפחות יומיים לאחר המקלחת ואין לקלח את הכלבה לאחר מכן כיוון שהמקלחת שוטפת את החומר הפעיל מהעור. יש להקפיד לשים אמפולה נגד פרעושים באופן קבוע פעם בחודש ובכלבים שאלרגים לפרעושים אפילו פעם בשלושה שבועות. במידה והגירוד אינו חולף יש צורך בבדיקה גופנית מלאה ע"י וטרינר ולקיחת משטחים ומגרדים ע"מ לשלול טפילי עור ודלקות עור ע"ר חיידקי או שמרים, לאחר שאלו נשללו והגירוד אינו חולף ניתן להמשיך באבחון אלרגיות למזון ואטופי.
בנושא המקלחת - חשוב להבין שהמקלחת מורידה את ההגנה הטבעית של העור וכן את רב התכשירים למניעת פרעושים, לכן אם הכלבה אינה מלוכלכת במיוחד אין טעם אמיתי במקלחת. חשוב להקפיד להשתמש בשמפו מתאים ואיכותי המיועד לכלבים, ובמידה ונמצאה רגישות, טפילי עור, דלקת עור, סבוריאה וכד' יש צורך בשמפו רפואי מתאים (התייעצי בוטרינר שלך בנוגע לשמפו המתאים ביותר לכלבתך לאחר באבחון הגורם לגירוד). לאחר המקלחת חשוב להקפיד לייבש את הפרווה היטב שכן פרווה שנשארת רטובה יכולה בעצמה לגרום לריח רע. גורמים נוספים לריח רע מהפרווה הם דלקות עור (ע"ר חיידקי, שמרים או טפילים), רגישויות של העור, סבוריאה, התפלשות בזבל ועוד.
בהצלחה, ורק בריאות

מאיה שלום,
האם הכלבה הורסת חפצים בחדר כשהיא לבד? האם היא עושה את צרכיה במהלך ה-8 שעות שאת בעבודה?
גידול כלב הינו דבר מורכב אשר משתנה בהתאם לצרכים של הכלב הספציפי. פקינז הינו לרוב גזע רגוע שאינו דורש הוצאת אנרגיה ברמה גבוהה אך שוב יש לבחון את התנהגות הכלב הספציפי. כיוון שרוב הכלבים ישנים בזמן שבעליהם לא בבית, סגירת הכלבה בחדר אחד אינה מהווה מטרד. כל עוד את עונה על הדרישה האנרגתית שלה בטיולים ובחצר ,יש לה אוכל ושתייה והיא לא מראה סימני תסכול איני רואה בעיה.
בהצלחה
ורק בריאות