פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

שלום רב,
בני בן 18.5 קיבל תרופה בשל דיכאון בשם WELLBUTRIN SR 150 MG
לקח את התרופה 3 ימים, ומאז נמצא במצב מאוד ירוד, חסר חיוניות, לא מוכן להישאר לבד (לא הלכתי לעבודה כבר יומיים כדי להישאר איתו) עצבני, מפוחד ובכל ערב חש התקפי חרדה קשים, בוכה, אומר שיש לו מחשבות מפחידות, שעדיף למות מלהרגיש כך ולא מוכן להישאר לבד. פניתי מספר פעמים לרופא (שלא נתן לי מס' טל' ההודעות דרך מייל) חזר אלי רק פעם אחת אתמול בבוקר ואמר שהתרופה לא עושה תופעות חרדה, לקחת ואבן להרגעה למשך חודש בנוסף, הואבן לא מאוד עוזר. מאז לא יצר עמי קשר למרות שכתבתי לו על ההחרפה בתופעות הלוואי.
שאלותי הן:
האם כדאי להמשיך לקחת את התרופה למרות המצב?
אם נפסיק את התרופה לחזור לקחת ויואנס אותה לקח לפני כן עד שנראה רופא אחר?
האם יגרם נזק בהפסקת התרופה בבת אחת לאחר 3 ימים?

אחייניתי ילדה מקסימה וחכמה.הוריה התגרשו לפני שנה.הילדה אסמתית .במסגרת המשמורת היו מספר פעמים רצופים שהיתה אצל אביה במצב שהיתה חולה עם חום במקרים הללו היא היתה בוכה ומבקשת את אמה..הילדה אינה ישנה אצל אביה עד כה כי לא היתה לו דירה וחדר בשבילה.אז הביקורים הם בשישי עד הערב ולמחרת בשבת בוקר עד הערב.אז לאחרונה בכל ביקור גם אם היא מגיעה בריאה ופתאום משתעלת או יורד לה נזלת ישר מתחילה לבכות ומבקשת את אמא.עקבתי מתי זה קורה והבנתי שעיניין המחלה מטריד ומפחיד אותה וכאילו צריכה את אמה ברגעים אילו.היא גם חוזרת כל פעם ואמרת היום אני לא חולה ,אני בריאה, .כל המצב הזה מעכב את הלינה אצל אביה .והיא מאוד אוהבת אותו.הצלחתי לאחרונה להסיח את דעתה והפעיל אותה עד שעת העזיבה והיא נהנתה מאוד .מה קורה פה?

הבן שלי, בן 8, עדיין מפחד מזריקות. כל פעם שרק מנסים לתת לו חיסון הוא משתולל ובסוף אני נשברת וחוזרים הביתה. אבל זה כבר ממש לא לעניין ואני לא רוצה שהוא ימשיך עם זה גם כנער או כבוגר.

סבלתי מחרדה כללית קלה במשך כ 5 שנים כשלעיתים נדירות סבלתי מהתקפי פאניקה,לקחתי ציפרלקס 10 מ"ג במשך כשנתיים וחצי לפני כחודש הפסקתי סופית עם הציפרלקס כמו"כ עברתי טיפול c.b.t וכיום כמעט ואין זכר לחרדות.האם אני יכול לקחת ריטלין או שזה עלול להיות בעייתי? תודה

שלום רב
אני לא יודעת אם זאת הכתובות, יש לי ילדה בת שלוש וחצי כל לילה מתעוררת וצורחת בועטת אני לא מצליחה להרגיע אותה ,היא מעדיפה את בעלי. נראה לי שזה התחיל אחרי שבילינו לילה באישפוז עקב וירוס . אני לא מצליחה לדובב אותה , אני שואלת אם כואב לך היא לא עונה . רק בוכה וצורחת די , לא בא לי. חשוב לציין שאני גם בהריון מתקדם ,היא יכולה לבכות במשך שעה.... מה עושים?

הבן שלי סובל מבעיה בריאותית שמונעת ממנו לעשות דברים שהוא עשה בעבר, כמו ספורט וטיולים עם חברים. הוא הפך למתבודד וכבר בקושי בקשר עם חברים שלו, הולך לבית ספר וגם זה לא תמיד וגם שם בקושי משקיע.
ניסינו לקחת אותו לטיפול אבל הוא לא משתף פעולה והמטפל אמר שבמצב כזה אי אפשר בכוח. מה כן אפשר לעשות כדי להחזיר אותו לפעילות נורמטיבית שבתקווה תעזור לו לצאת מהדיכאון?

בגיל 3 הורי הילדה נפרדו האב עזב את הבית והאם עברה לעיר מרוחקת .מיום עזיבת האב הוא עבר לגור אצל אחותו כשנה והילדה היתה מגיעה שמחה לבית האחות במסגרת המשמורת אך לא היתה ישנה אצלה.כלומר היתה חוזרת לביתה.לפני חודש האב עבר לגור בדירה משלו והמטרה שהילדה תתחיל ללון אצלו.,סיפר לילדה שהוא מכין לה חדר.הכל היה ניראה כאילו חלק.בביקורים הראשונים שלה אצלו עדיין לא היה החדר אז תמיד שאלה מתי יהיה החדר.בפעם שהגיע והחדרהיה מוכן היא שיחקה ונהנתה ולא רצתה לעזוב את החדר.לאחרונה הילדה הגיעה מספר פעמים כשהיא חולה עם חום והאב טיפל בה בזמן השהות.בביקורים הללו היו לה שעות שבירה שביקשה את אמא ואכן הוחזרה לאמה.בשלשת הפעמים האחרונות זה כבר מלווה בבכי,האב נוסע לקחת אותה ומוציא אותה מהגן ביום המשמורת ומסיע אותה לביתו ובערב מחזירה.הילדה עצובה לא רוצה לאכול אצלו,בוכה את אמא,וכשהיא נימצאת בביתה האמא טוענת שהילדה לא עוזבת אותה ואומרת שהבית של אבא מפחיד.מה זה אומר ומה עושים.

שלום,
הילד שלי יהיה בן 4 בעוד חודש.
רוצה להתייעץ בנוגע להתנהגות שלו שנמשכת כבר די הרבה זמן. הוא רוצה להיות ראשון בהכל, אפילו בדברים קטנים כמו להיכנס הביתה, לצאת ראשון מהחדר ואם זה לא כך הוא מתחיל לבכות, לצעוק, נשכב על הרצפה ומסרב לקום ולהפסיק, לא מגיב לשום שיכנועים, דורש שנחזור על הפעולה והוא יהיה ראשון שיעשה את זה. ולאחרונה התנהגות זו חוזרת על עצמה גם בגן, הוא מתחרה עם החבר שלו בהכל, לשכב ראשון לשנת צהריים, ללכת ראשון לשירותים ואם לא כך מגיב בבכי ואיסטריקה ממושכת. דיברתי עם הגננת שלו, היא ממליצה לפנות ליעוץ מקצועי. בנוסף הוא מאוד ביישן, תמיד מסרב להשתתף בגן בכל פעילות שהיא כמו שיעור ריקוד שמתקיים בגן, חוץ מיצירה. הוא כן משחק עם הילדים, פשוט כשמשהו הולך לא כפי שהוא רוצה או שהוא רצה להיות ראשון ולא הצליח הוא נכנס לאיסטריקה ונשכב על הרצפה ומתחיל ב"משחק, של "רוצה את זה", ואז אם מביאים לו את זה הוא אומר שהוא כבר "לא רוצה" וזה חוזר על עצמו שוב ושוב.
מה עליי לעשות ואיך לעזור לילד שלי?

הילד שלי בן 11, עבר לא מזמן חוויה קשה וטראומתית. לפני כמה שבועות התחיל למצמץ בתדירות מאוד גבוהה, אנחנו חושבים שאולי זה טיקים או התחלה של טורט. לפי הנסיבות אמרו לנו שזה הגיוני אבל אני לא יודעת איך מטפלים בתועה שכזו

14 מתי יחזור לעצמו

שלום אנחנו הורים לילד בן 14 אינטלגנט בצורה יוצאת דופן שפה גבוהה מאוד מעריץ את להקת הביטלס וכל מה שקשור סביבם .. בשנה האחרונה קצת לפני הפסיק ללכת לביהס מסיבות בריאותיות שנבדקו לעומק ונמצאו כי הכל תקין והתגלו כבעיה אחרת חוסר רצון ללמוד חוסר חשק לכל דבר אפשרי מצחקק עם אחיו חבריו אבל ברגע שעת השין מתחילים להופיע סימיני חרדה מובהקים מאוד הומלץ על פגישה עם פסיכיאטרית שהיבחנה כי כן סובל מדיכאון מסויים ונפגשת איתו מדי חודש נעשו כבר שני מפגשים פלוס טיפול תרופתי פובקסיל 50 מג . כבר חודש וחצי הילד עדיין לא חוזר למסגרת הלימודים למעט יום יומיים וזהו. בנוסף התחיל שיחות עם פסיכולוגית שני מפגשים בנתיים. המצב לא נראה כי מתרומם .. הוא מרגיש כי ידו על העליונה בכל מה שקשור להורות מולנו מתחצף בעיקר אליי
מרגישה איבוד שליטה .בעיקר שאנחנו בית עם חוקים וגבולות ברורים לאן כל זה נעלם..

הבן שלי בן 7 והוא כבר כמה ימים ברצפות אומר שהוא לא ישן כל הלילה, אנחנו יודעים בוודאות שזה לא נכון כי בדקנו והא כן ישן, אבל הוא כן קם עייף ובתחושה כאילו הוא בכלל לא נרדם. כמבוגרים אנחנו מכירים את ההרגשה, אבל בגלל שהוא ילד קטן וגם בגלל שזה לא היה מאורע חד פעמי אנחנו מתחילים לדאוג

שלום וברכה, במהלך ההריון ולאחר הלידה הייתי בדיכאון מאוד קשה, לא תפקדתי בכלל, כל היום במיטה והתינוק טופל עד גיל 3 חודשים בצורה טכנית ללא הרבה מגע ואהבה. כשהיה בן 3 חודשים הבראתי וחזרתי לשפיותי. כיום הוא כמעט בן שנתיים, ב"ה בריא מפותח שמח ואהוב נורא! כשאני נזכרת ב3 החודשים הראשונים לחייו ליבי נשבר ועצוב לי נורא, תוהה אם זה השפיע עליו נפשית/רגשית שלא יכלתי לתת לו חום ואהבה.. האם משהו מזה השפיע עליו ונשאר איתו? יש לי רגשות אשם נוראיים, למרות שאני יודעת שזו הייתה מחלה ולא הייתה לי שליטה על כך... תודה.

הבת שלי בת 14 ונראה שהיא כל הזמן חושבת שכולם נגדה, כל דבר שלא הולך לה הופך לקונספירציה נגדה וכולם עושים לה דווקא. גם כשמנסים להכניס אותה לפרופורציה ולהראות לה אפשרויות נוספות של המציאות היא לא מקבלת ובטוחה שהיא צודקת...

שלום,הבן שלי בן 7 עם קשיים התנהגותיים עוד מהגן.התפרצויות זעם,אלימות,קשיים במעברים וקושי בקבלת מרות.
השנה התחיל כיתה א והדבר החמיר מאוד!!!
לאחר ניסיון עם טיפול הומואופתי שלא עזר לקחנו את הילד לפסיכיאטר שאיבחן odd הפרעת התנהגות מתריסה עם חרדות וסימן שאלה לגבי הפרעת קשב.
בדיקת מוקסו שללה באופן חד משמעי הפרעת קשב וליהפך.הילד מאוד מרוכז.בלימודים (שהוא פנוי רגשית) הוא מדהים.יותר מהממוצע ומדביק את שאר הכיתה למרות שמחסיר הרבה.

התחלנו טיפול בריספרדל 0.3 ולאחר שבוע 0.5 .בתחילה היה שינוי ואז הרגשנו שזה "לא מספיק" ע"פ עצת הרופא העלנו ל0.75 ליום.

הילד מקבל כבר חודש וחצי ובשבוע וחצי האחרונות היה ממש גרוע.הילד מוצף הורדות וממש אומלל.הכל מפחיד אותו.הרגל שנרדמה לו ,הפסיק לעלות במעלית,כל נסיעה טיפה מהירה או נסיעה בעליות וירידות גורמת לו ללחץ באוזניים לטענתו והוא צורח מפחד
(רופא בדק את האוזניים והכל תקין)
.מזג האויר החורפי עשה בו שמות עם הרעש של הרעמים.
הוא מאוד ער לגוף שלו ונלחץ מכל דבר

בימים האחרונים אני מרגישה ממש כמו לפני תחילת הטיפול
.אלימות.דווקא.פרנציפ.מרגיז בכוונה. בורח מהכיתה.הופך כיסאות ו"עף" לו המוח ברגע שטיפה הוא מתרגז.

שאלותי:
1) הבנתי שריספרדל מטפל בחרדות,איך יכול להיות שהוא מכפיל ומשלש אותן?
2. האם חרדות הן גנטיות? (אני מטופלת בציפרלקס הרבה שנים)
3. האם ריספרדל הוא היחיד לטיפול בodd וחרדות?

תודה מראש

הבת שלי בת 6 ועדיין קוראת לנו שננגב לה אחרי שירותים. אם אנחנו לא מנגבים היא לא מנגבת בעצמה, אני לא יודעת אם זה פינוק או משהו אחר אבל אנחנו לא מצליחים לשנות את דרך ההתנהגות הזו...