אני רוצה למות!

ואני כול הזמן נכנסת לדיכאון ואני חושבת איך להיתאבד

ואם מישהו רוצה להכיר אותי אני גרה באילת

הי דניאל,

אני שומעת ממה שכתבת את הצמא שלך לקשר והרצון שלך שיאהבו אותך וירצו בקרבתך. הבדידות גורמת לך לדכאון ואפילו כמו שאת כותבת לרצות להתאבד.
אני שמחה שמצאת בפורום אפשרות לא לחוש לבד וניסיון להתייעץ בבעייתך.

ממה שכתבת אני מבינה כי כשאת פוגשת אנשים את מצליחה ליצור קשרים ראשוניים יפים, אך באיזשהו שלב משהו משתנה/ נהרס והקשרים מתנתקים. יהיה מעניין לחשוב מה קורה בדיוק בהתנהגות שלך ושל החברים שגורם לקשר להיפסק. יכול להיות שאם תצליחי לברר עם עצמך מהו הדבר הזה, ותוכלי לעשות בו שינוי - הקשרים עם החברים יימשכו ולא תהיי בודדה.
אני רוצה לעודד אותך בכך שלכולם יש קשיים ובעיות שונות ומשונות ואחת המשימות שלנו בחיים היא להתמודד איתן ולעשות מאמץ לעזור לעצמנו לעשות שינוי אם צריך.
אל תתייאשי ובטח שלא תתני לעצמך להדרדר למחשבות על התאבדות. אם בכל זאת כך ממשיך המצב - פני במיידי ליועצת או להורייך כדי להיעזר - חייך יקרים מאוד!
את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום
קרן

אני יודעת איך את מרגישה... גם לי היה קשה ביסודי....כל הקטע הזה של "מקובלים" ו"חננות" ממש מעצבן...
תנסי להתעלם ולחשוב על הצד החיובי...תחשבי על החברות והחברים הכי קרובים שלך-כאלה שתמיד יבינו אותך ויהיו לצידך באש ובמים!!!והמשפחה...ואולי היומן או הדובי היקרים שלך..;)

גם לי היו מחשבות אובדניות ודיכאון...אבל תנסי לשכוח ואז תנסי לזכור ולדעת שבעתיד,כל אלה שגרמו לך להרגיש רע,היו סתם עבר וזיכרון צורב...בעתיד את תיהיי טובה יותר בתקווה שלא תיפגשי אותם יותר לעולם!
תמצאי את "המקום השמח שלך"...
אצלי ציור ושירה...מה זה אצלך?! תנסי לחשוב...
אגב,גם אני עולה לכיתה ט' ואלו זמנים קשים עוד יותר..ואני פחות או יותר מוכנה לילדים המעצבנים האלה...ואת?! תתכונני...:)

ושכחתי להזכיר...אהבה זה קשה...
גם לי היו התאהביות שנגמרו ברע...
אגב...תחפשי את ההודעה שלי פה בפורום איפשהו..תבדקי בשם :"אני לא יודעת איך אני מרגישה בדיוק...רגל פה רגל שם"..הודעה חדשה(24.7.2011).
גם אני חושבת לפעמים שאהבה אמיתית-אני לא אמצא...
אבל אני רק בתחילתם של החיים שלי...יש לנו עוד מה לעבור...
וגם אם רע...התאבדות זו לא התשובה...
מקווה שעודדתי ועזרתי...
אה כה,תחייכי!!!החיים לא ארוכים מספיק;)