אני באמת חיבת עזרה!! בעיה עם ההורים

הי שירן,

את מתארת בפנייתך סיטואציה שבוודאי מוכרת להרבה בנות גילך. הרצון להיות עצמאית, לנהוג כגדולה, לחזור מאוחר, להתלבש קצר ואופנתי.. ולצד זה הצפייה שיסמכו עליך, שיתנו לך יד חופשית להתנהל ולנתב את חייך. אני כמובן שומעת את האכזבה והכעס שאת חשה כשזה נפגש עם החששות והדאגות של הורייך, שמתוך ניסיון לשמור עליך מגבילים ואוסרים עלייך חלק מחופש הזה.
אני יכולה לומר לך שאני מאוד מבינה את תחושותייך, אך יחד עם זאת מבינה גם את הורייך. והשאלה הגדולה כיצד יוכלו שני הכיוונים האלו למצוא מקום מפגש - אני רוצה להציע לך, אם את מסוגלת.., לקיים שיחה פתוחה עם הורייך, ובה את יכולה לספר להם קצת על מה את עושה בבילויים, (אולי בכך גם להרגיע את אבא), על הצפיות שלך. וההורים בטח ירצו מצידם לומר לך ממה הם מוטרדים. וביחד תוכלו לגבש החלטות שיהיו מקובלות על שני הצדדים. אני מניחה שגם ההורים וגם את תצטרכו קצת להתפשר ולהגמיש את הרצונות. אבל זה יכול למנוע לעתיד אכזבות, כעסים וריבים.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך ולהגיב
קרן

היי קרן. קודם כל תודה. אבל אני חושבת שזה יהיה מאוד קשה לדבר איתם ולשוחח על הנושא, אני רואה בבית איך הם מחפשים איפה להעיר לי לעקוץ אותי. ואני כל כך קשורה לאבא שלי ביום יום ורגילה לצחוק איתו ולדבר איתו ופתאום הוא צועק עליי משטויות! ואמא שלי מעירה לי על כל פיפס רואים את הכעס אצלה. בא לי להתאבד ולהשאיר אחריי פתק "מקווה שאתם מרוצים" באמת ברמה כזאת, אני ממש לא רוצה לדבר איתה בא לי להחזיר לה, למרוד. אני מקווה שהזמן יעשה את שלו. אני לא רואה פיתרון אחר..... זה קשה במיוחד שאת חיה איתם 7\24 אבל אני מניחה שבשלב כזה או אחר הכל יהיה טוב

הי שירן,

את מתארת מצב מתוח ומעיק בבית שאת חיה בו, וזה בוודאי קשה להיות בתוך זה.
אך אני רוצה שוב לדרבן אותך להשתחרר מהתחושה של חוסר האונים והייאוש, ולקחת יוזמה ואחריות על מצבך (דרך אגב, יכול להיות שזה לא יעזור, אבל לפחות את ניסית לעזור לעצמך!). במידה ואת מרגישה ששיחה עם אבא תהיה לך קלה יותר, אז תארגני שיחה רק איתו ותסכמו את עיקרי הדברים לאמא. אחרי שמדברים ויש התחלה של הבנה הדדית, המתיחות והביקורתיות של ההורים תדעך, וזה יקל על החיים שלך בבית.
שוב בהצלחה. קרן