אני לא יודעת איך אני מרגישה בדיוק..

אני לא מיוחדת...אין לי בעיות עם ההורים,עם המשפחה,החברים(פחות או יותר..)....
אני עוד ילדה מתבגרת(אני בת 14)...
אבל:יש לי בעיות בלימודים וזה פחות מזיז לי כי זה לא מעניין אותי בשיט..ועוד אבל אחד:אני ציירת מדהימה..יש לי כישרון מלידה:).
וכמובן יש את הבעיות באהבה...אני לא הכי יפה ולא הכי מקובלת ולא מכירה כל כך הרבה בנים..
אבל כל כמה זמן אני נדלקת או מתאהבת שמישו שאין לי סיכוי איתו...
בזמן האחרון התאהבתי באחד שהוא עוד יותר בעיה כי הוא עולה לכיתה ח' ואני לכיתה ט' (אבל שנינו בני 14).
וכמו שכבר אמרתי,אני לא מיוחדת....אין בי משו מיוחד לאהוב,לא הפנים ולא הגוף(אני לא שמנה,אני ממש רזה:]),ואולי לא התכונות והאופי שלי...
התקשרתי אליו כמה פעמים והוא לא ענה...ואגב,אנחנו מכירים רק בערך חודש והיינו די קרובים פחות או יותר...וכשהתחיל החופש הקשר ניתק...
בקיצור...אני לא יודעת מה לעשות איתו....
ולפעמים אני נכנסת לדיכאון ולמחשבות שאני אף פעם לא אמצא אהבה אמיתית(ולא בהכרח אהבה ממבט ראשון..)..כזאת ש"האביר על הסוס הלבן" לכאורה באמת יואהב אותי ואני אותו...
הדיכאון תוקף אותי סתם ככה....ולפעמים בכוונה..:\
לפעמים אני כותבת שירים ולפעמים אני מציירת...החוג לציור שלי זהו מקום המפלט שלי מהעולם....
אני לא ממש יודעת למה אני כותבת פה...אבל אם למישו יש רעיון לפתרון ל"מחלה הנפשית" שלי שלא כל כך קיימת אז שידבר איתי:)