לא מצליחה כל כך לשנות את הדיכאון...

אני בת 15 פחות או יותר יש לי הכל,יש לי חברים וחברות חלקם טובים וחלקם לא כל כך קרובים,אבל מסוף כיתה ח' אני קיבלתי אכזבה מאהבה והתחלתי לדבר שטויות של : באלי למות לא באלי לחיות והיית בעצב שבוע עד שפגשתי שוב אותו וניהייתי בסדר אבל משם קצת הישתנתה לי הגישה עד שבא עוד משהו רע מעל גבי רע ואני לגמרי נפלתי לדיכאון בגלל הרבה מצבים שהיו ואני פשוט מוותרת מהר אני נופלת ומגיע למצב של להביא את הכאב על עצמי והרוב אני כזאת אדישה בגלל כל מה שקרה לי וקורה ואני יודעת שאני לא כזאת אני כבר לא זאת שהייתי פעם מאושרת שמחה מחשבות חיוביות והרוב זה בא מהרגל העצב והאדישות וקשה לי לשנות את זה ולהיות אופטימית מרוב שאני כזו אני מגיע למצב יותר דיכאוני אם משהו קורה ,משקורה כרגע זה שאני תמיד חייבת להיות זאתי שצריכה להיתקשר לאחרים לרשום להם לחפש אותם ולהיתעצבן ולהגיד דברים כמו כזה:לא ענית לי תודה רבה על זה ועל בטוח יש לזה סיבה ואז אני מצטערת על זה אני מגיבה ככה אני יותר מידי רגישה בטח לדברים כאלה וכנירא זו הבעיה בי ,אני הרוב בבית או שאין לי מצברוח לצאת או שלא יוצא לי והם דיי רגילים לזה ובגלל זה אולי לא מחפשים אותי כל כך אני כל כך רוצה להישתנות ולא הכי מצליח לי אני לא יודעת מה עוד הבעיה בי או כנירא בהם לא יודעת.