אני כבר לא בטוחה שאני יודעת מי אני

ככה.. בזמן האחרון(יותר השנה האחרונה..) אני.. לא יודעת, ניסיתי לחקות אנשים אחרים כי לא הייתי מרוצה מעצמי, כי הייתי דחויה מספיק.. ועכשיו בערך.. אני לא יודעת, אני לא מכירה את עצמי פשוט. אין לי צורת חשיבה משלי, אין לי משפטים שהם רק שלי(נו אתם יודעים, משפטים כאלה שרק אני אומרת.. לכל אחד יש כאלה.. ) אני לא מרגישה שאני מצחיקה מספיק.. איך אני יכולה להביע את עצמי בלי לגמגם, בלי לחשוב פעמיים, ועדיין להרגיש שלמה עם עצמי? :/ אין לי את מי לשאול.. וזה באמת מפריע לי לאחרונה..
עוד דבר..
אני ילדה מאוד מאוד מופנמת.. מאוד. לפעמים כשאני נמצאת ליד אנשים אני מרגישה שכאילו בלעתי גוש של קרח ואני פשוט לא יכולה לדבר, אני פשוט לא יכולה. אני לא יכולה לדבר בחופשיות עם אנשים אחרים, פרט למס' מאוד מצומצם של אנשים... וזה מפריע לי כי מולי עומדים אנשים שאני יודעת שהם מצחיקים אותי ואם אני רק אוכל אני אוכל לדבר איתם ותהיה לי איתם שיחה כל כך כיפית וזורמת.. אבל המילים לא זורמות לי מהפה ויוצא שאני 'כבדה' ונוצרת עלי תדמית, מאין תיוג כזה.. שכאילו אי אפשר לדבר איתי. וזה לא נכון כי אני יודעת מי אני. אבל מצד שני, אני פשוט לא מסוגלת.
לפסיכולוג אני לא יכולה לפנות. גם לא להורים ולא לאף אחד אחר.
מה אני יכולה לעשות כדי להשתפר ולא לשנות את עצמי?