דחוף!

הי שיר.
הדאגה לחברתך ראויה להערכה. אם כי מיעוט הפרטים מצמצם את יכולתי לענות לך.
ידוע לך האם מישהו יודע על כך שהחברה לא אוכלת וחותכת? ההורים? היועצת? המורה? במידה ואף אחד לא יודע- תפני אליה ותנסי לשכנע אותה שכדאי להתייעץ עם מישהו מבוגר. אם כבר ניסית, יהיה מעניין לשמוע איך היא הגיבה. הרעבה יכולה להיות הרסנית וממיתה במקרים קיצוניים ואני מאמינה שהסביבה תבחין בכך, כמוך.
אני מתארת לעצמי שהיא בטח מאוד מאוד כואבת וסובלת מבפנים, והחתכים הרבה פעמים יוצרים הרגעה, אבל זו רק הרגעה נקודתית, כי הכאב הפנימי שב וחוזר. יש דרכים לעזור לה אם תפנה!
את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום, ולהזמין גם את חברתך לכתוב. קרן