אובד עצות בבקשה עזרה

שלום לדוקטורים אני בן 26
אז קודם כול אני מתוסבך ברמות יש כדור נגד תסביכים?אני מפחד לרשום מפחד שמישהו יזהה אותי לפי צורת הדיבור או משהו אני חיי כול היום בפחד ממה יחשבו עלי
יש לי בעיה רצינית בחיים לפני 7 שנים בערך הייתה תקופה שהייתי מעשן מריחואנה תחת ההשפעה הייתי נהיה מתוסבך איך מסתכלים עלי ודברים כאלה ושהיה יורדת ההשפעה הייתי נהיה רגיל בסופו של עניין ירדה ההשפעה ונשארתי מתוסבך עכשיו זה נהיה כבר כמו בעיה פיזית רק רגשית אני מרגיש מוגבל רגשית עד לפני זה הייתי מאוד חברתי ואוהב אנשים ולהכיר ולהיות בחברה של אנשים אני אוהב איך שאני ניראה אבל את עצמי אני שונא כאילו אני לא יכול להשאר עם עצמי לבד כול הזמן באובססיה כמו בחלום רק חושב על הבעיה הזאת כלום לא מעניין כבר 7 שנים אני לבד עם זה יום יום אין לי דקה של שלווה אני מרגיש מאוד מוזר כאילו אין לי "זכות" לחיות ולהנות אני מרגיש כול הזמן כאילו אני לא בסדר כי אני מתבייש בזה ,שאני במצב הזה כביכול אני "דפוק" כול תפיסת העולם שלי השתנתה אני באמת דפוק יכול להיות שאני משוגע?איך אני יכול לדעת?
כול ההרגשה הפנימית שלי הפכה לפרנויה אחת גדולה אין לי אצ ההרגשה הכיפית הזאת של החיים שאני חי אני מתפלל שאני ימות כבר כי אין לי כוח כבר אני לא יכול עם הריחוק הזה מאנשים איזה טעם יש בחיים אם אי אפשר לתקשר פנים אל פנים אני יודע שיש לי בעיה להסתכל לאנשים בעיניים אני עסוק איך הם מסתכלים עלי ואני לא יודע לאן להסתכל וננעלות לי העיינים ואז אני אוכל סרטים שמי שאני מדבר איתו קולט שמשהו רע עובר עלי ואני איפה שהו לא מוכן שזה יקרה אז כול הזמן אני מסתובב עם פרצוף רציני חושב מה יהיה ורק מעניין אותי שלא יראו שאני "לא בסדר" יש לי גם לפעמים סיוטים שפתאום אני מדבר עם מישהו והיידים נתקעות לי למעלה כמו משוגע ואני מנסה להוריד אותם בחלום ולא מצליח כאילו היידים שאני מרים זה הפחד של יראו שאני "משוגע" ושאני לא מצליח להוריד אותם זה ההרגשה ש7 שנים אני לא מצליח לצאת מזה זה אותו תחושה ולפעמים בחלום אני לא מצליח ללכת הרגליים נתקעות וכאילו אנשים רואים אותי ואני מנסה להראות רגיל כאילו אין בעיה פעם הייתי יודע מי אני מכיר את עצמי היום ני לא יודע מה הרצונות שלי מה אני אוהב מה לא כאילו האופי שלי יצא לפנסיה לא אכפת לי כלום בעירוים שמחים אני רק עוד יותר עצוב שאני ככה ולא יכול להנות הבעיה העיקרית היא שאני לא יכול לדבר על זה עם כול אחד אז הכל נשאר בבטן אני כבר לקחתי את האופציה הזאת שכול החיים אני יהיה ככה בראש אני רק מחכה שיקרה לי משהו קיצוני טוב או רע לא אכפת לי העיקר שיהיה שינוי אני לפעמים מסתכל על ילדים לנסות לראות איך הם לא שמם לב לכלום והם שמחים אני לא יודע איפה למצוא את עצמי מה עושים מה יש לי בבקשה תעזרו