בעיות התמודדות עם בן 18

ממתינה לתגובה תודה רבה.

יפעת שלום.
אני חשה מהתיאור שלך את הדאגה והאיכפתיות לכאב ולסבל שך בנך. ואני משוכנעת שהוא חש בכך וזה חשוב.
כדי להבין באופן רחב יותר את התמונה - האם הוא בנך היחיד? האם בי"ב או בצבא?
כשלעצמו - בגיל ההתבגרות כחלק מהרצון לרכוש זהות עצמאית מתרחש תהליך של התרחקות מההורים והתקרבות לבני גילו כקבוצת השתייכות .
כדי להבין אם מדובר במשהו יותר חריף מהתמודדויות רגילות של גיל ההתבגרות יש לברר את השאלות הבאות שבוודאי תוכלי לענות עליהן במידה מסויימת:
מתי התחילו הירידות במצב הרוח? למשך כמה זמן?
האם מסתגר ולא יוצא כמה ימים מהבית/מהחדר או שפשוט עצוב אך ממשיך בסדר היום הרגיל שלו?
האם ישן בלילות? האם חל שינוי בתאבון?
אני מציעה שתתני התייחסות לשאלות ונמשיך משם. קרן

שלום רב. בני בן 18 שנה אחרונה לתיכון. הוא לא עצוב כל הזמן מדבר אלינו רגיל, אינו פתוח אלי כפי שאני פתוחה אליו, לא משתף אותי במה שקורה לו עם חברים, עם ידידה רק בכלליות במה שהיה בביה"ס, אינו סגור בחדרו כלל וכלל לא, מאד חברותי, מאד מקובל בחברה ובבית ספרו, ויודע היטב שנושא השיער מפריע לנו. הוא הבן הקטן אצלינו יש לו עוד אחים בוגרים שלא עשו כך.איני מבינה מה טוב בשיער ערוך ובראסטות, זה נראה עליו מאד מכוער וגם זה לא דרך החינוך שלנו ממש לא.

שלום יפעת.
אם כך - חברותי, לומד ומתפקד כרגיל - ניתן להבין כי הזמנים בהם יותר מסתגר ונראה לכם עצוב קשורים בהתמודדויות שלו שבוחר לנסות ולהסתדר איתן בעצמו. כדאי להתייחס לכך כהזדמנות טובה וחשובה בהכנה שלו ליציאה מהבית ולהתמודדות עם עולם המבוגרים. כך הוא יכול לעשות ניסיון בהתמודדות עצמאית תוך שהוא יודע שיש לו את הגב והמשענת של הוריו. כדאי לאפשר לו ולפרגן לו על כך, וגם להזכיר לו שאתם שם.

בטח נוכחת מילדייך הגדולים שלא תמיד הם בוחרים בדרך שאת ובן זוגך חושבים כי היא הנכונה או הכדאית ולעיתים אף נראה כי הבחירה באופן מובהק מתנגדת לדרך החינוך. חשוב להבין כי זוהי דרכם של הילדים להיפרד ולפתח זהות עצמאית. במידה ותאפשרו את הדרך הייחודית שלו, כמובן בתוך גבולות ששומרים, יתכן מאוד שבסופו של דבר יבחר בדרך דומה וקרובה לזו של הוריו. אך במידה ולא תאפשרו סביר מאוד שההתנגדות והבחירה הקיצונית תחריף עוד יותר.
שיהיה בהצלחה. קרן