בדיכאון

אני ממש לא יודע מה לעשות עם עצמי.
מאז שהתחלתי את כיתה י"ב, הכל הפך בשבילי למאוס.
נמאס לי מהלימודים, נמאס לי מהמשפחה, מהחברים, מבית הספר.
מהכל.
אני מרגיש בן אדם כל כך ריקני, חסר תחומי עניין, וטיפש.
אני כל כך חסר תעסוקה וכבר 3-4 ימים לא יצאתי מהבית! אין לי לאן לצאת בעיר המגעילה הזאת(חסרת מקומות בילוי ותעסוקה), ואני שונא להסתובב פה. המוטיבציה ללימודים כמעט ונעלמת. נמאס לי מהשגרה והחדגוניות המשעממת הזאת.
לפעמים אני רואה טלנובלות, דרמות וסרטים בטלוויזיה ואני אומר לעצמי:"למה אין לי חיים מלאים בדרמה כמו בסרטים" למה הכל אצלי חייב להיות משעמם ותקוע ומקובע? למה שום דבר לא משתנה אצלי בחיים.
אני קם כל בוקר, הולך לבית ספר חוזר הביתה וזהו!!!! ואפילו בלימודים אני בקושי מתעסק. למה אני לא יכול להיות עם הבן אדם שאני אוהב?
חיפשתי לעצמי עבודה באופן נואש על מנת למצוא לעצמי תעסוקה, וגם על זה ויתרתי כי בעיר הקטנה שלי לא רוצים להעסיק בני נוער.
אני מרגיש שאני מוותר על הכל, שנמאס לי מהכל וששום דבר לא מעניין אותי! שבא לי לצאת מהעיר הקטנה הזאת אל העולם האמיתי, לחפש ריגושים, למצוא אהבה ועניין בחיים האלה.
אני מרגיש שהחיים שלי מתבזבזים לריק(אני בן 18)
מה לעשות? אני כבר מיואש (אני כותב את ההודעה הזאת עם כאב ראש בגלל שישבתי מול המחשב כמה ימים ברצף, מחוסר מעש)
ובקשה נוספת- לא לתת לי תשובה אחרי שבוע כי אני ממש מיואש כבר מהחיים האלה!!! אני על סף התמוטטות עצבים