אשמח שתקראו עד הסוף... תודה

שלום לכם מלאכים בלבן. אשמח לשמוע את חוות דעתכם
אחי היקר בחור חרדי בגיל 20 מאוד חברותי ומצחיק. בשנים האחרונות הוא הלך המון לרופאים 'רגילים' בטענה של כאבים ווירוסים... הוא לא ריחם על הוריו והלך לעשרות רופאים פרטיים באלפי שקלים... בשנה האחרונה הוא החל להיכנס לדיכאונות, עם המון הסתפקויות בכל נושא... ואז הוא ניגש לדבר עם אנשים שמבינים בנושא הנפשי (לא מוסמכים) ששלחו אותו לפסיכיאטרית פרטית שטענה שיש לו אובבסיות ורשמה לי פאקסט שאח"כ הוחלף לפבוקסיל-בפגישה אחרת היא טענה שהיא מבחינה בהתנהגות שמתאימה להיפו מאניה ורשמה גם ריספונד אחד שהחליף אחד מכדורי הפבוקסיל.לאחר כמה שבועות שהיה בסדר יחסית התחילה אצלו מן חוסר אונים חזק עם פחד ועצבות.עד כדי להתעלף מצער לאחר מכן הייתי בדיכאון כמה ימים.בביקור אצל הפסיכיאטרית היא טענה שזה סוג של חרדתיות ואובססיה והעלתה את הפבוקסיל שוב לשניים והחליפה את הריספונד בסוליאן ,והביאה לו ווהבן למקרי חירום.
כעת כשלשה חודשים מאז החל את הטיפול הפסיכיאטרי ומצב גרוע שבעתיים, הד"ר שלחה אותו לCT מוח, בטענה שהיא מפחדת שזה מחלה נפשית קשה.
מיותר לציין את המצב של הוריי, אלא שגם אחותי בת 15 שרואה את הדברים מתחילה להיכנסגם לה לחרדות שמא זה יקרא גם לה...
השאלות שלי : משום מה נדמה לי שהענינים מאז ההתיעצות (בלי פסיכולוגים בדרך)רצו מידי מהר ותחלופת הכדורים עד לCT ב3 חודשים זה מסחרר... {פגישה אחת לשבוע במחיר מלא...} עד כמה מקובל לקבל חוות דעת שנייה??? עד כמה מומלץ לנסות להפסיק עם הכדורים (כמובן תחת פיקוח)??? האם יש ב'פסיכאטר למתבגרים יתרון? והכי חשוב כיצד ניתן להרגיע את אחותי ואת הוריי היקרים. תודה ענקית ענקית.