תקופה שלא נגמרת

צופית הי, מצער לשמוע על חיים מלאי כאב שלמולם המוות מהווה אפשרות מקלה. אודה לך אם תספרי מעט מהו גילך, איך את מבינה את השינוי שהתרחש אצלך בשלושת החודשים האחרונים והאם היית בעבר בטיפול נפשי (ואם כן האם סייע לך?). שי

היי שי, אני בת 17.
אני לא מבינה את השינוי שקרה - זה אחד מהדברים (אמנם הקטן מבניהם) שמפריע לי שאין לי מושג למה זה.
הייתי לפני שנתיים בטיפול. זה ממש לא הועיל

צופית הי, אני ממליץ בחום לשוב לטיפול עם המטפלת שהייתה לך או עם אחרת, שכן יש אפשרות שבשנתיים מאז הטיפול התרחשו דברים בחייך שיסייעו לך להיעזר היום בטיפול יותר מבעבר. בהמשך לכך, נדמה כי לפעמים את מתמודדת עם דברים מכאיבים בחייך, שאינך יודעת מדוע הם מתרחשים וזו נקודה שחשוב לברר באמצעות טיפול.
מלבד זאת, אני רוצה להסתכל יחד אתך על הכוח שיש לך שכן נשמע שלאורך תקופה משמעותית הצלחת להתמודד עם קשייך עם הרבה כוח ונחישות. להבנתי, כוח זה לא נעלם וחשוב שתשובי להרגיש אותו בתוכך ויסייע לחולל שינוי במצב הנוכחי.
מלבד זאת, תיארת שינוי ממצב טוב יותר למצב טוב פחות ואני נוטה לחשוב שכפי שהמצב היותר טוב השתנה כך גם המצב הנוכחי ישתנה. את מוזמנת להמשיך להגיב. שי

אני לא חושבת שיש לי כוח. בכלל לא.

עכשיו אני גם בסכסוך עם אמא שלי היא מסרבת לשמוע מה שיש לי לומר לה, היא מסרבת להחשיב אותי כבת שלה, אז אני לא יכולה לדבר בכלל על לחזור לטיפול
אנחנו בסכסוך כי לפני חודש אבא שלי מת (תודה לאל סוף סוף חיכיתי לזה הרבה.) ואני סרבתי לבוא ללויה, שרפתי כל זכר ממנו, ואמרתי לה בדיוק מה אני חושבת על מי שהוא היה.
היא לא יודעת למה אני שונאת אותו, ולמה מבחינתי הוא אדם נוראי.
לצערי הרב, היא, לא נחשפה לפרצוף האמיתי שלו.

צופית הי, נשמע שאת מחזיקה בתוכך רגשות רבי עוצמה בתקופה מורכבת וכואבת במשפחתך (גם באם את מרגישה שפחות עבורך). בתקופה זו קיים קושי להכיל אמירות כואבות וייתכן מערערות כלפי אביך וחווית שליליות הזכורות לך ממנו. ומעבר לכך ייתכן שחלק מהעוצמות הרגשיות מופנות כלפייך,
יש לי מספר הצעות עבורך: הראשונה היא לפנות ליועצת בית הספר ולשוחח איתה על שעובר עלייך בתקופה האחרונה. ייתכן והיא תשוחח, במידת הצורך עם אימך בנוגע לטיפול. מלבד זאת, קיימות מרפאות לבריאות נפש אזוריות, שגם בהן יש צורך באישור של אמך, אך ייתכן וובתיווכם יתאפשר להשיג אישור זה.
כפי שאת מבינה אני מפנה אותך לאיש מקצוע שייסע לך בעומס הרגשי בו את מצויה, שכן לדעתי חשוב שתקבלי תמיכה נפשית ושתיהיה לך פינה משל עצמך לפרוק את אשר על ליבך. את מוזמנת להמשיך ולהתייעץ עם הפורום. שי

אני מרגישה שאני מזדהה עם חלק מהתחושות שלך אז הרגשתי צורך להגיב.גם אני מרגישה שהמוות יכול לפתור את כל הבעיות שלי אבל אין לי אמץ להתאבד אז המחשבות על זה רק מרחפות.ההורים שלי גרושים ואין לי קשר עם אבא שלי.אני שונאת את אבא שלי,בשבילי הוא סתם מישהו.לא אכפת לו בכלל מהמשפחה והוא אפילו לא משלם מזונות כך שכל הנטל הוא על אמא שלי כך שזה גורם לי עוד יותר לשנוא אותו.בגלל שאני תמיד טיפוס שהוא בדיכאון ואין לי חברים אז אני הרבה אוכלת שטויות בעיקר אז במקרה הזה אני ההפך ממך.
הגבתי כי אני מרגישה תמיד צורך שמישהו ינסה להזדהות עם הרגשות שלי אז חשבתי שאולי גם את תרציתי שמישהו יגיב ויזדהה עם התחושות שלך