נמאס לי מהכל

הי חן.
מתוך דברייך אני שומעת את הייאוש ובעיקר תחושה של התקפה מכל הכיוונים (בית ספר, הורים, חברים). נדמה לי שהסיפור רחב יותר מהמעט שאת פורשת כאן.
חן- את בהחלט כותבת במקום הנכון, לפחות בשביל לשתף באופן כזה, אך למידת המצוקה שאת מבטאת זה נשמע לי לא מספיק. האם יש מישהו שקרוב אליך, שאת מרגישה שאת יכולה לסמוך עליו ולשתף אותו בתחושותייך? חבר, חברה, יועצת, מורה, דוד? אני חושבת שכדאי לספר, לשתף ואפילו לבחון את האפשרות לפנות לעו"ס נערות או לטיפול נפשי אחר כדי לנסות לעזור לך במצוקתך שנשמעת רבה.
את מוזמנת להמשיך לשתף בפורום. שיהיה בהצלחה. קרן

המצוקה שלי באמת יותר גדולה ממה שאני כותבת אבל לא נראלי הגיוני לכתוב פה הכל.
יש לי עם מי לדבר אבל אני פשוט לא יכולה קשה לי אני יכולה רק לכתוב קשה לי לדבר עם מישהו שמכיר אותי פנים מול פנים אני מעדיפה לדבר עם מישהו שלא מכיר אותי בטלפון או משהו כזה אני כבר לא יכולה עם הלחץ הזה להיות טובה בהכל
אפשר לשאול במה עובדת סוציאלית יכולה לעזור לי?

הי חן.
אני מתנצלת על ההמתנה הארוכה - כנראה לא ראיתי שענית והמשכת את ההתכתבות ביננו.
בכל אופן בנוגע למה שכתבת - אני בעד לדבר וגם לקחת את ה"סיכון" הכרוך בלדבר פנים אל פנים. שיחה בטלפון לא מספיקה כדי לעשות שינוי אמיתי בתחושות.
עובדת סוציאלית עם הכשרה לטיפול נפשי יכולה לסייע לך מאוד. להקשיב, לייעץ, לעזור לך לראות כל מיני סיטואציות מזוויות שונות. אם יש לך הזדמנות כזו אני בעד לנצל אותה! שיהיה בהצלחה. קרן