עזרה בבעיה חברתית 17

יונתן הי, תחילה התנצלות על ההמתנה למענה. הבאת את המורכבות של יחסיך הבין אישיים ונדמה כי ניתן להתבונן דרכם על "חצי הכוס המלאה" שהיא השינוי המשמעותי שהתרחש אצלך מזה שנה- שנתיים ומאידך "חצי הכוס המלאה" שהיא תחושה של חוסר שביעות רצון ממידת הקירבה וממידת הנוחות שלך בתוך קשרים אלו. תחילה אתייחס ל"חצי הכוס המלאה", להיות בתוך קשר עם אחר (או אחרת) זו חוויה מורכבת שכל אחד מתחיל לתרגל אותה מרגע בו הוא נולד, בעיקר עם הוריו. בהמשך מתחילים להיווצר קשרים עם בני גילנו שתופסים מקום משמעותי יותר ויותר ככל שחולף הזמן. נדמה כי בתיאור שלך, לאורך תקופה ארוכה לא התאפשר לך לחוות קשר בין אישי קרוב, באופן שהותיר אצלך רישום בכל הנוגע למיומנות ביצירת קשרים בין אישיים. כלומר, עברת כיברת דרך ביכולת ליצור קשר אך עדיין חלק ניכר מבני גילך מיומנים יותר וחווים את הקשרים כסביבה מוכרת ונוחה יותר ואילו עבורך סביבה זו נוחה ונעימה פחות. באופן מעשי, יתכן שזה מאפשר להם להיות יותר משוחררים בחברת אחרים ואולי אף להרגיש עצמם רצויים יותר.
יחד עם זאת, בהקשר של "חצי הכוס המלאה" אודה לך אם תגיב/תשיב על שאלות אלו: האם יש לך קשרים בתוך המשפחה עם אחים/אחיות וכיצד אתה מרגיש בתוכם? כיצד הקשרים שלך עם דמויות בוגרות (הורים/ מורים)? ואיך אתה מבין את השינוי שחל בך לפני שנה שנתיים?
שי

זה התחיל משהגעתי לחטיבת הביניים (אני בן 18 אחרי י''ב) היו לי 4 חברים בלבד, שניים מהם עזבו אחד מהם נשאר והרביעי השתנה ונהיה אדם אחר ומגעיל, לא התייחסו אליי אף פעם כמו אחד מהחברה, היה לי קשה להתחבר לחברים חדשים, תמיד הייתי בצד, משלב מסוים בכיתה ז' התחילו לצחוק עליי המון, היו מכנים אותי בכינויים מעליבים מאוד וצוחקים עליי מול הפנים שלי, שהייתי חוזר לבית לא היו לי חיי חברה חוץ מלפעמים שהייתי נפגש עם החבר היחיד שהיה לי.. החבר הנוסף שאמרתי שהשתנה היה גם לפעמים מתנהג אליי כאילו אני זר ופעם אפילו איים שיפרסם תמונה מביכה שלי, זה המשיך ככה עד כיתה ט שכל שנה זה היה נהיה גרוע יותר ויותר, אני הייתי ועד היום פגוע מזה בצורה קשה מאוד, הייתי בוכה בלילה על כל מה שקורה לי, אומנם בכיתה י עד יב הכרתי חברים חדשים שעזרו לי מאוד לפתח חיי חברה קצת אבל זה היה עדיין ממשיך קצת, אפילו שלא הייתי מראה אני עד היום פגוע מזה ויוצא לי כמעט כל לילה לחשוב על הדברים ולבכות.. הם פגעו, השפילו אותי בפניי כל הכיתה, אני עד היום מרגיש קצת שקוף, לא שמים לב אליי ואם כן צוחקים עליי..
היו פעמים שרציתי לחתוך את עצמי אבל לא הצלחתי, נמאס לי מהמצב הזה כבר, מה לעשות ?

הי, נראה כי החוויות הכואבות, בהקשר החברתי, שעברת עודן מהדהדות מכאיבות ומביאות אותך להישמר מלהפגע שוב. אפשר להבין עד כמה אתה זהיר בקשרייך עם הסביבה מתוך רצון לשמור על עצמך. יחד עם זאת, מהתיאור שלך עולה כי יש בך כוחות לחולל שינוי וליצור קשרים חדשים, גם אם הדבר אינו פשוט בשבילך.
כיוון שגם היום אתה מתאר כאב נפשי עד כדי רצון לפגוע בעצמך, להבנתי, חשוב שתשוחח עם איש מקצוע מתחום הנפש, כלומר מטפל, שיסייע בהבנה ויצירת שינוי בתחושות שאתה מרגיש (שקיפות, פגיעות). כך, גם לא תישאר לבד עם הכאב אותו אתה חווה ותוכל לחלוק אותו מתוך ביטחון שהדברים שלך משמעותיים, נשמעים ואתה לא שקוף.שי

שלום שי.התשובות לשאלותיך:
יש לי אח ושתי אחיות, כולם גדולים ממני בלפחות 10 שנים, מה שמקשה על יצירת קשרים איתם, אי אפשר להחשיב את אחי ואחיותיי גם כחברים. סך הכל אני מרגיש שלמרות שהקשרים ביננו מדרך הטבע לא יכולים להיות חזקים מאוד בגלל הפרשי הגיל, עם אחיותיי ולעיטים אפילו עם אחי יש קושי בתקשורת, בהבנה ובהסכמה. מבין שלושתם אני הכי קשור לאחי, אנחנו מבינים אחד את השני בצורה הטובה, ואף חולקים במספר אמונות ודעות משותפות, אני לומד מאחי הרבה בהקשרים רבים, אפשר אפיל להגיד שלעיתים אני אף מחקה אותו בדרך החיים.
ביני ובין אחיותי יש קשר הדוק הרבה פחות, עם שתיהם יש לי הרבה פחות תקשורת ונושאי שיחה ואפילו יש ביננו הרבי חילוקי דעות, אפילו ריבים, ואי הסכמות..אני מרגיש מרחק ושוני גדול מאוד בינינו. לעיתים רחוקות מאוד אני מדבר עם אחד מהם על חיי האישיים, או על בעיותיי..גם ביני ובין שאר המשפחה המורחבת שלי אין קשרים הדוקים, למרות שיחידים מהם כן בסביבות גילי, הקשרים ביננו לא חזקים, נחלשו רבות לעומת שנים רבות קודמות.
אין לי קשרים מיוחדים או הדוקים עם מורים או דמויות סמכותיות אחרות.

מבחינת ההורים, עם אמא שלי יש לי קשר הדוק יותר מאשר עם אבי, יוצא לנו לדבר מדי פעם שיחות ארוכות, אנחנו מתקשרים יחסית טוב, רבים פעם ב.. כמו כל ילד בגילי, אם לא פחות. אני מרגיש די פתוח בקשר שלי עם אמא שלי, נוח לי לדבר איתה בחופשיות.
הקשר עם אבי סך הכל הוא אותו קשר, אמנם רק פחות הדוק, יוצא לנו לדבר הרבה פחות, ולרוב גם לא שיחות ארוכות מאוד, אבל אנחנו מתקשרים מצוין ונהנים אחד מחברתו של השני..
הורי התגרשו לפני כשנתיים, הגירושים היו סך הכל סבילים על כל בני המשפחה, אני גר עם אמא שלי מכאן שהקשר עם אבי פחות חזק.. למרות שאנו מסתדרים מצוין אבא ואמא שלי שונים אחד משני בהמוון תמוחים ובעיקר בדעות ובהתנהגות, מהבחינה החברתית אמא שלי מאוד "סוליסטית", ואבי לא, יצא לי לדבר עם שניהם על תפיסות חברתיות, אך רק עם אמא שלי דיברתי על הבעיות החברתיות שלי.

לפני השנה והשנתיים האחרונות היו לי מספר מאוד מצומצם וקבוע של חברים. היו לי בערך 4 חברים קבועים, איתם היה לי כיף וטוב והייתי סגור ומסוגר לכל שאר הסביבה, נמנעתי מכל אפשרות להיפגש עם אנשים חדשים, תמיד סלדתי מפגישות ויציאות עם אנשים נוספים מלבד ל-4 החברים שלי, לא הייתי שומר על קשר, לעיתים במודע ובכוונה, עם אנשים אחרים שהייתי מכיר לאורך השנים, תמיד רציתי להתבודד ולהתסגר במסגרת סגורה ובטוחה אחת, הייתי באיזושהיא חבורה סגורה של 4 חברים, לא תמיד הייתי מנסה ממש לא להתחבר לאנשים אחרים אלא פשוט הדבר "לא בא לי בטוב" , תמיד הרגשתי מעין מעמסה בקשירת קשרים נוספים, בתקשורת עם אנשים אחרים.
בשנה שנתיים האחרונות התחילו להיווצר ריבים רבים והחל להתפתח שוני מובהק ביני חברים מתוך ה"חבורה" הקודמת, לאט לאט היא נפרמה הבנתי שיותר טוב לי לנסות ולהיפתח ולאט לאט התחלתי לדבר עם יותר אנשים ולנסות להכיר אנשים שונים, לא באינטנסיביות רבה, תוך כדי שמירה על קשר עם חבריי הקודמים. עם הזמן נכנסתי למצב בו אני חבר טוב של 3 מחברי הקודמים, ועם שאר הסביבה יש לי קשר פחות הדוק, אותו אני לא מצליח לפתח לממדים של אותם חברים קרובים, בנסוף יש ביני לבין הסביבה את אותו ריחוק וקושי בתקשורת.. "חצי הכוס המלאה".

יונתן, קראתי את תגובתך ונדמה כי יש ביכולתך להבין את הצרכים ואת מורכבות מערכות היחסים שלך עם סביבתך ובתוך כך עם משפחתך הקרובה. יחד עם זאת, בהתייחס לפנייתך הראשונה, אתה מתאר סבל נפשי שמכביד על חייך. עצתי לך היא לבדוק אפשרות של טיפול פסיכולוגי. מפנייתך ניכר כי יש בך הבנה ויכולת התבוננות עצמית שיסייעו לך ליצור שינוי משמעותי בסיוע של איש מקצוע. שי