נער ללא חברים

מילי הי, את מספרת על מצב מורכב ומכאיב, ודרך הכתיבה שלך עוברת תחושה של חוסר אונים לנוכח מצבו של בנך. את מספרת על ניסיונות טיפוליים ומערכתיים שנעשו ומעורבות של גורמי טיפול שונים, ללא הצלחה. לכן, הייתי רוצה לשאול מספר שאלות לפני שנדבר על "מה לעשות"? 1. האם במהלך השנתיים היו גם תקופות של הטבה מסוימת במצב? 2. האם לבנך קשר עם אביו כיום והאם ניתן לגייס אותו לסייע (בהתחשב בסיטואציה המשפחתית המורכבת)? 3. מהו מצב רוחו של בנך? 4. ממה מורכב העולם הוירטואלי של בנך? האם הטיפול הפסיכולוגי סייע לו במידת מה?
אודה לך אם תשיבי ונמשיך לחשוב יחד. שי

בוקר טוב

קודם כל תודה שענית לי כל כך מהר...
לשאלותיך<<במהלך השנתיים היה שיפור קל של רגיעה במצב הרוח.השיחות אצל הפסיכולוג ש"נלחם עליו" עזרו לו במעט.וגם ההתנהגות שלו בבית היתה יותר רגועה כלפיי וכלפי האחים שלו.בתחילת שנת הלימודים הוא חזר ללימודים בבית ספר חדש לאחר כחצי שנה בערך לפני שלא היה הולך.אבל לצערי זה לא החזיק מעמד הרבה זמן כי הוא שוב בנטייה להפסיק ללכת.ששואלים אותו למה לא הולך..אין לו תשובה מוצדקת או שהוא עונה תשובות כמו "גם ככה זה לא משנה אם אלך או לא".
כיום הקשר אם אביו הוא ירוד מאוד<אבא שלו לא מתנה לו אהבה בכלל,מצידו שאני אשים אותו בפנימיה שזה הדבר האחרון שארצה לעשות.כי לדעתי במקום כזה הוא יהרס נפשית.
אני לא בטוחה שלאבא יש מקום לאהוב את הילד.או רצון כזה.מי שכן יכול לעזור זה דוקא הסבא {אבא שלי} שכן מעורב וכן מוכן לתרום לשיפור המצב.
מצב רוחו של בני כיום זה עליות וירידות.לרב הוא שקט שקוע בעצמו במחשב ובעולם הוירטואלי שלו.הוא די מחפש את השקט.מידי פעם {פעם פעמים בשבוע יכול להיות לו התפרצות זעם כלפי האחים שעושים רעש בחדר או בבית}יש ימים שהוא שקט ויש ימים שהוא מסוגל להתחצף מבלי באמת לחשוב או לדעת מה הוא אומר.
העולם הוירטואלי זה המחשב<פייסבוק משחקים עולמיים כאלה<בשיחות שהוא מדבר עם חברים בפייסבוק שהוא אף פעם לא נפגש איתם ולדעתי הוא לא מכיר אותם בכלל.ששם הוא מציג את עצמו כילד חברותי .

הי, מדברייך עולה שקשר טיפולי ויתכן שגם ההרגשה "שנלחמים עליו" היא משמעותית עבור בנך, ומאפשרת מידה של הקלה. למעשה את מספרת כי היחס שהוא זוכה לו מאביו הוא בדיוק הפוך ומתבטה במידה של דחייה וחוסר עניין. יחד עם זאת, מנקודת מבט טיפולית אני חושב שחשוב גם "להילחם על המעורבות האבא", דבר שהוא משמעותי הן עבור בנך והן עבור אביו (גם אם כעת הוא לא רואה זאת כך).
אני מתרשם כי לבנך יש רצון ליצור קשרים והוא אף לא מתייאש מכך, ודבקותו בכך היא חשובה וחיובית. שכן, אפשר להתבונן על שמתרחש בדרך מעט שונה: נדמה כי כעת הוא דווקא מנסה לשמר קשרים עם העולם החיצוני, אך כפי יכולתו. כלומר, הוא פגיע וחסר כוחות והדרך הטובה ביותר עבורו היא להמצא בקשרים וירטואליים שם הוא מרגיש עצמו מוגן ויתכן וזוכה למעט מתחושת הקירבה לה הוא כל כך זקוק. ייתכן וההתעניינות בעולם המחשבים מהווה דרך לחזק את קשריו עם העולם "האמיתי". זאת, באמצעות חונך שישב וילמד אותו וכד'.
מעבר לכך, אי אפשר לשלול שבנך מבטא תסמינים של דיכאון ועל כך יש לשוחח עם הפסיכולוג המטפל ולשאול את עמדתו ביחס לכך. בהקשר זה, לא הייתי שולל הערכה של פסיכיאטר וייתכן אף טיפול תרופתי לזמן מוגבל שייתכן וייתן לו אנרגיה לחלץ עצמו מהמצב בו הוא נתון. לעיתים טיפול תרופתי יכול לסייע בהתקדמות גם בתוך הטיפול הנפשי והן ביכולתו לצאת לפעולות מחוץ לבית. שי