דיכאונות

הי, טוב שכתבת את המכתב לפורום, שכן תחושת הלבד שאת מצויה בתוכה היא מכאיבה, כך שאני מקווה שתוכלי להרגיש שיש מקום בו מקשיבים ומבינים את שעובר עלייך. חברי הפורום מוזמנים להגיב ואולי לשתף בחוויות דומות.
נדמה כי בצד הבדידות את מתארת הרגשה כאילו "העולם התהפך" ומי שהיו חברות קרובות ואמורות להבין אותך הפכו למי שמכאיבות לך. במובן הזה כשאת אומרת "אין לי טעם לחיים" אולי את מדברת על תחושת הכאב שמרוקנת את היפה שקיים בחייך ושעד לאחרונה יכולת לחוש אותו.
אולי חשוב בתקופה הזו לסייע לך עם תחושת הלבד כדי שהכאב לא יביא אותך לפגוע בעצמך שוב, שכן הרי את עוברת לבית ספר חדש בו רצית ושבו תוכלי למצוא חברות שאולי יתאימו לך יותר. תוך כדי קריאה עלתה שאלה האם שוחחת על כך עם הורייך, האם מישהו יודע על שאת מרגישה? נדמה כי אם תשוחחי עם מישהו בסביבך תרגישי שאת לא לבד ויש מי שמקשיב (אולי בדומה לפורום). אפשר להעזר גם ביועצת בית הספר. יש דברים שקשה להתמודד איתם לבד בוודאי כשאת מתארת את האובדן של החברות שהייתה לך. את מוזמנת להמשיך ולהגיב ועצתי לך היא לשוחח עם מישהו בוגר בסביבה שלך: הורים, אחים, יועצת בית הספר ובעזרתם תרגישי שיש מישהו איתך. שי

אני לא משתפת את ההורים שלי בשום דבר כי אני לא פתוחה איתם .. אני לא מרגישה בנוח לספר להם על החיים האישיים שלי כי הם אף פעם לא מבינים וגם לא יבינו .. אין לי אחים .. אין לי למי לפנות לעזרה אני רק מחכה שהחודשיים האחרונים של השנה יסתיימו שאני יוכל ללכת לבצפר החדש .. נמאס לי להיות בדיכאון .. :(

הי טוב שיש לך יעד קרוב שאת מרגישה שלאחריו יתאפשר לך להרגיש טוב יותר עם עצמך. אולי הזמן הקרוב מאפשר גם לחשוב כיצד ניתן ליצור קשרים נכונים יותר עבורך ואולי גם לראות מה למדת מהתקופה האחרונה לגבי עצמך. שי

אני מזדהה עם תחושותייך, אכן לא כל ילד מסוגל להיות פתוח עם הוריו, לדעתי זה נובע מכך שהילדים חושבים שהם יודעים הכל או חוששים שברגע שיספרו להוריהם משהו עמדתם של ההורים תהיה שונה משלהם והם (הילדים) לא יוכלו לממש את מחשבתם.

דוגמה נוספת לאי היכולת לשתף, כשילד מקבל ציון נמוך במבחן הוא חושש לספר להורים שלא יכעסו, אך מנגד הילדים לא מבינים שההורים כועסים מדאגה על כך שהילד לא סיפר להם שהוא מתקשה בחומר הנלמד לפני מועד הבחינה זאת מכיוון שאם הילד היה מספר להורים עוד לפני המבחן או שהיו עוזרים לו או ששוכרים לו מורה פרטי כדי שיעזור/תעזור לו.

אחרי הכל עלייך ועל כל הילדים לזכור הורה לא רוצה ברעת ילדו אלא תמיד חושב על טובתו, ולהורה בהיותו גדול מהילד יש לו ניסיון חיים יותר מהילד וגם יש לו השקפה רחבה יותר מהילד.

לכן, עמדתי שצריך וטוב לספר להורים כי אם הם לא יעזרו לילדים שלהם אז מי כן יעזור?!