מידע רפואי
פורומים
- שיער, עיצוב שיער, שיער יבש
- קרטוקונוס, עדשות מגע
- פסיכותרפיה
- פילאטיס
- אלימות בני נוער, סמים, אלכוהול
- אלרגיה, טיפול באלרגיות
- בעיות פוריות - תמיכה
- התפתחות הילד, התפתחות ילדים
- הפרעות שינה ועייפות
- ניתוחים קוסמטיים בנרתיק
- איפור וטיפוח
- אף אוזן גרון ילדים
- הסרת שיער ואפילציה
- כירורגית חזה, גידולי סרטן ריאות, גידולי ריאה
- אורתופדיה
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.פרופ` אלי הרשקוביץ
מנהל היחידה לאנדוקרינולוגיה וסוכרת בחטיבה הפדיאטרית ומנהל השרות למחלות מטבוליות מולדות במרכז הרפואי האוניברסיטאי ע"ש סורוקה בב"ש. יו"ר לשעבר של האיגוד הישראלי לאנדוקרינולוגיה לילדים. מתמחה בגדילה, השמנה, סוכרת, מחלות עצם מטבוליות, בלוטות התריס ויותרת הכליה ועוד.
- תחושת כשלוןנועה10/10/2013
אפשר לומר עליי הרבה דברים.
אני חכמה, אינטיליגנטית, אסרטיבית, כריזמטית, כנה וישירה.
מצד שני, אני דחיינית, חסרת אחריות, עצלנית, בלי משמעת עצמית ונוטה להתעצבן בקלות.
גיל 18 הכה בי קשה מדי.
תקופת המעבר הזאת, בין הלימודים לצבא, לא עושה לי טוב בכלל.
מאז ומתמיד לא הייתי ילדה מפונקת ולצערי לא תמיד היה מי שידאג לי ב4-5 שנים האחרונות. הרבה פעמים התמודדתי לבד וחשבתי על דרכים יצירתיות כדי לעשות דברים שונים.
אבל מגיל 18, התחושה היא ממש ש״אם אין אני לי מי לי״.
אני לא מסוגלת לבקש אפילו 5 שקל מאבא שלי לאוטובוס, כי אני יודעת שאני אקבל על זה פרצופים של ״את כבר בת 18, איך זה יכול להיות שאין לך 5 שקל בארנק?״
בחודש האחרון התפטרתי מעבודתי ומאז כל הזמן דחיתי את החיפוש אחר עבודה. נוצר מצב שממש לא נשאר לי שקל, לא בארנק ולא באשראי. מצב של חוסר אונים, חוסר יכולת להתנייד או לעשות כל דבר אחר.
2 החברות הכי טובות שלי התגייסו, אבא שלי רוב היום בעבודה, ואני מוצאת את עצמי יושבת כל היום בבית בלי שום אינטראקציה עם העולם.
אפילו עם החברה הכי טובה שלי אני יכולה לדבר רק פעם אחת ביום.
מצאתי עבודה חדשה ואני מתחילה לעבוד מחר, אבל לקחתי אותה בסוג של לית ברירה, למרות שהמקום לא כל כך מצא חן בעיניי (לא ניתן לקבוע לפני שאני מתחילה לעבוד שם, אבל משהו בתחושות בטן שלי אומרות לי שזה לא מתאים).
על פניו המצב נראה טוב מתמיד - מצאתי עבודה חדשה, התפייסתי עם אבא שלי אחרי ריב ממושך והבית חזר להיות מקום שכיף להיות בו, אני בפתחה של מערכת יחסים חדשה...
אבל משהו פשוט לא מרפה ממני וגורם לי לתחושת מועקה.
אני מרגישה שהגיל הזה פשוט גדול עליי.
העבודה שאיתה מגיעה האחריות (זה לא בית ספר שפשוט אפשר להבריז אם לא מתחשק לי), הפחד שישבצו אותי בתפקיד פקידותי בצבא אחרי שהתמיינתי לכל כך הרבה תפקידים חשובים ומסווגים ונפלתי מכולם, הפחד התמידי שיהיה שוב פיצוץ בבית על הטעות הכי קטנה שאני אעשה ושוב תהיה אווירה עכורה, הפחד לאכזב את המנהלים בעבודה, הפחד מהביקורת שתהיה למשפחה ולסביבה על בן הזוג החדש.
מה שמניע אותי ביום יום הוא בעיקר הפחד לאכזב והפחד להכשל.
בשלוש שנים האחרונות גדלתי כשהאנשים מסביבי כל הזמן החמיאו לי על היכולות שלי, על כמה שאני חכמה וכשרונית (דבר שמעצים את הפחד לאכזב), ובזמן האחרון אני מתחילה לחשוב שאולי אני מעריכה את היכולות שלי יתר על המידה.
אם אני כל כך חכמה, איך זה יכול להיות שמתוך ארבעה תפקידים שהתמיינתי אליהם לא עברתי את המיונים של אף לא אחד מהם?
אני מרגישה שאני נותנת את כל מה שיש לי בכל דבר שאני עושה, אבל זה פשוט לא מספיק.
אני מרגישה שאני לא טובה כמו שחשבתי, שיש לי הרבה נקודות בעייתיות באופי שמונעות ממני להתקדם ואני פשוט לא מצליחה לשנות אותם.
כל אלה גרמו לי להסתובב בימים האחרונים עם תחושת מועקה שאני לא מצליחה להשתחרר ממנה.* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר תחושת כשלון - תגובה
שי ציון11/10/2013נועה הי
בכתיבה שלך תיארת בדרך חדת אבחנה את ההתמודדויות שלך בשנים האחרונות את יכולותייך ואת הדברים שמעוררים חשש אצלך. נדמה כי את מתארת חוויה של פער בין האופן המעצים שהסביבה רואה אותך (נקרא לכך הההסתכלות עלייך מבחוץ) למול התחושה שלך עם עצמך שהיא שונה. ניכר כי קושי מרכזי שאת מעלה שלעיתים האופן שבו הסביבה רואה אותך אינו מחזק אותך כי מעורר חרדה ואף מקשה לתת מקום לחלקים פחות "מושלמים" בעצמך. מעבר לכך, אולי ברמז גם תיארת את ההרגשה שלא ברור לך אם מישהו באמת רוצה להקשיב לחלקים אלו בתוכך.
כתבת כי את פוחדת לאכזב ואולי כדאי לחשוב את מי את חוששת לאכזב ומה הוא המחיר שעשויה לגבות ה"אכזבה". כעת נשמע שחשש זה גובה ממך מחיר יקר.
תיארת מעט את השנים האחרונות בחייך ונדמה כי יצאת לעצמאות עוד בטרם עת. מה שנתפס מבחוץ כעצמאות מעוררת התפעלות למעשה הותיר אותך עם חלק התפתחותי שלא קיבלת את מקומו. אותו חלק שמאפשר לך להיות מעט בוגרת ומעט ילדה, כפי שאולי הולם יותר לגילך. וממקום זה של עצמאות לכאורה עולה קושי לשוב ולספק את הצרכים הילדיים יותר שלך. כך את מוצאת את עצמך בעולם בוגר יותר ("עולם הצבא") כשיש משאלה שלא מקבלת ביטוי להרגיש את הסביבה כבטוחה וככזו שאפשר להישען עליה כשאת צריכה.
מעבר לכך, נשמע כי את יכולה להיתרם משיחות עם איש/אשת טיפול אולי כמקום שבו יתאפשר לך להביא את עצמך על כל חלקייך עם פחות חששות. את מוזמנת להמשיך להגיב שי* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
האם אתם היפוכונדרים?