צריכה עזרה..

היי,
אני לא יודעת איך להתחיל בכלל אז אני מניחה שאתן לזה לזרום..
אני לא יודעת איך להחזיק מעמד, השנים האחרונות שעוברות עלי שברו אותי ומוטטו אותי ..
אני מרגישה לבד, שלאנשים פשוט לא אכפת ממצבי..
אני תמיד מתמודדת לבד שזה נוגע למצבים הנפשיים, אפילו מרחיקה אנשים כי אני יודעת שהם לא יעזרו.
קשה לי עם עצמי, יש לי בעיות של שנאה עצמית, אני שונאת כל סנטים וסנטים אצלי אם זה באופי ואם זה ביופי.
זה גורם לי להרגיש לא שווה, בלי זכות כלשהי בכלל לנשום, וזה גרם להמון דברים לא בהכרח טובים, אם זה פגיעה עצמית, דיכאונות, בכי ..
אבל אנשים לא ממש אכפת כמו שאמרתי, הם באים עם התלונות שלהם, הבעיות שלהם, וכמובן שאני ה"חזקה" שתמיד שם לשמוע ולעזור להם כי גם ככה לא אכפת לי מעצמי.
אם זה ההורים שלי שמבקשים עזרה, חברים, כל אחד ואחד. אבל שזה נוגע אלי זה לא מזיז להם במילא אז למה לנסות..
אני הרי ניסיתי, שוב ושוב ושוב, ההורים שלי יודעים ממצבי אבל לא מי יודע מה מזיז להם..
הם שלחו אותי לפסיכולוגית, אבל לא התחברתי אליה והטיפול לא מי יודע מה עזר.. היא גם לא איבחנה בסופו של דבר את ה"בעיה" או ה"שריטה" שלי ..
אני חשבתי אחרי זה שאני יכולה להשאר חזקה, להחלים.. להפטר מההתמכרויות שלי ולצאת מהדיכאונות.. זה גם עבד - לזמן מה..
הספקתי לשפר את מצבי החברתי, התחברתי טיפה למשפחה (שהייתי מתבודדת ממנה.. ), אפילו היה לי חבר מה שאעלה לי את הביטחון טיפה..
אבל אחרי חודש וחצי שוב הדברים התמוטטו .. ההורים שוב התרחקו, התעלמו, הרגיש כאילו לא הזיז להם ממני... חלק מהחברות עזבו.. ובשאר אני לא רואה דרך לסמוך. הם יותר חברי יציאות מאשר חברי נפש..
ונפרדתי מהחבר שלי שהסתבר שהוא שיקר לי לגבי המון דברים ..
אחרי זה שוב הדברים טיפה השתפרו, אבל גם דברים נהפכו לגרועים יותר.. .
מצאתי מישהו חדש.. שהוא ילד טוב לשם שינוי ואני יודעת שאכפת לו ממני... אבל הוא לא יודע מעברי וממעשי.. לא מהצלקות ולא מהבעיות הנפשיות.. ואני מפחדת שהוא יינטוש אותי שיידע עליהם (היו הרבה אנשים שמתי שגילו פשוט עזבו.. ), עם אמא שלי טיפה התחברתי יותר אבל תמיד שאני מנסה איכשהו לדבר איתה על מה שעובר עלי היא מתעלמת או מתעסקת בשאר האחים שלי ואני פשוט מוותרת ומתרחקת ממנה...
אבא שלי.. הייתה לי איתו תקרית לא נעימה.. הוא חושב שגנבתי ממנו כסף כי נעלמו לו 600 שקל ואני הייתי איתו רוב היום (בעבודה) .. אבל באמת שלא נגעתי לו בכסף.. גם לא הייתה לי סיבה כי מתי שאני צריכה משהו אני ישר מקבלת .. אבל הוא פשוט לא מאמין לי וזה שובר אותי מבפנים...
אני לא יודעת מה עובר עלי... באמת שלא, מצד אחד הכל נראה יחסית סביר והיה יכול להיות הרבה יותר גרוע, ואני עדיין שמחה וצוחקת שאני עם החברות ועם החבר והכל... אבל שאני מגיעה לבית, אני פשוט מאבדת את זה, כאילו יש 2 אנשים בתוכי, אחד שמח ואופטימי אבל השני פשוט שבור ורוצה להרוג את עצמו.
אני מפחדת שלא אחזיק מעמד ואשבר..