פריקה

אז ככה, אני ביחס לא טוב עם ההורים שלי. אני מרגישה שאבא שלי תמידמנסה לתפוס אותי על קטנות, ואמא שלי רוב הזמן מתעלמת ולא עוזבת את האח הקטן שלי. כל שבוע בערך אני מגיעה למריבה עם אבא שלי, יכול להיות שזה מוצדק, אבל זה בדרך כלל על דברים שהוא מבקש ממני לעשות בדיוק כשאני באמצע משהו. תקראו לי עצלנית, אבל אני אוהבת לסיים משהו לפני שאני עושה משהו אחר. אז אני תמיד אומרת שאעשה את זה אחר כך, כשאסיים. אבל אני חושבת שהוא מגזים עם התגובות שלו. זה מרגיש כאילו הוא בכוונה אוהב לריב איתי ולהעניש אותי אז תמיד מבקש ממני דברים כשאני בדיוק עושה משהו. המריבות מגיעות לצעקות וכינויי גנאי, ולפעמים לכמה מכות. זה כבר מגיע למצב שכל פעם שאנחנו מתווכחים,, גם אם סתם על דברים קטנים עולות לי דמעות, וכל פעם שהוא עושה תנועה קטנה עם היד אני נרתעת.
אמא שלי בדרך כלל מתעלמת ולא מנסה בכלל להתערב, ובכללי כל הזמן רודפת אחרי האח הקטן שלי ותמיד רוצה שהוא יהיה איתה. כבר אין לה כמעט זמן בשביל שאר הילדים שלה. ההורים שלי גם הרבה פעמים רבים. פעם אחת זה הגיע למצב שאבא שלי העלה גירושים, אבל אחרי המריבה אמר שזה לא רציני.
אני מייחלת למצב שההורים שלי יתגרשו, או לעזוב כבר את הבית.
הם באמת מביאים לי כל מה שאני רוצה ויש לי הכל, אבל אני לא מרגישה שהם מתנהגים כמו שהורים אמורים להתנהג.
אין לי גם למי לפרוק את זה, כי חברות שלי אף פעם לא מספרות לי שיש להן תסביכי הורים, וממש מביך לי אם אני אהיה היחידה שזה קורה לה והתדמית שלי תשתנה.
זה גם תמיד נראה שהמשפחות שלהם הרבה יותר טובות ואוהבות משלי וזה ממש מבאס.
הייתי רוצה איזשהו רעיון למה אפשר לעשות