נמאס לי..

הי, תחילה התנצלות על משך הזמן עד למענה. הכינוי בו בחרת אולי מרמז גם על משהו ביחס שלך לעצמך ועל האופן שבו את חווה את יחס הסביבה אלייך,כ"סתם אחת" שאינה מעוררת תחושת ייחודיות ואת תשומת הלב למתחולל בתוכך כפי שהיית מעוניינת. נדמה שבמכתבך עובר כאב נפשי שקשור לקושי לייצב את החוויה שלך עם עצמך. את מדברת על "רכבת הרים" שאפשר רק לדמיין עד כמה רכבת זו היא מתישה, מפחידה ובשונה מבלונה פרק אינה נתונה לשליטתך ואין ביכולתך להפסיק כאשר תחפצי בכך. להבנתי, יש לך יכולת התבוננות עצמית שמאפשרת לך לסמן חלק מרכזי בכאב שאת חווה והוא בדיאלוג שלך עם עצמך - שהוא מחמיר ומעניש ועם הסביבה - שנחוות כשיפוטית ושממנה את צריכה לשמור על עצמך.
הייתי רוצה לדעת בת כמה את, והאם יש לך דמויות בחיים עמם מתאפשר לך קשר אחר או שלידן את מרגישה עצמך מעט ככזו שהיא לא "סתם אחת"? את מוזמנת להגיב, שי

הכול יהיה בסדר, אנחנו איתך!=)

קודם כל שתדעי שאת השלב הקריטי בדרך לטיפול עברת בהצלחה! זהו השלב של איתור הבעיה. לרוב אנשים מדחיקים שבכלל קיימת בעיה ואף לומדים לחיות איתה והדבר יכול להוביל להידרדרות נפשית קשה שלעיתים אין ממנה דרך חזרה.

מכירה לא מעט אנשים במצב שלב ויכול להיות שזה סך הכל חוסר איזון בחשמך הנמצא במוח (נוירוטרסמיטר שמשתחרר ואחראי על מצבי הרוח) ולכן ממליצה לך בחום לפנות לפסיכולוג ואף לשלב טיפול פסיכיאטרי ושחס וחלילה לא תיבהלי מכך! את לא חולה ולא משוגעת וסתם שתדעי שיותר מ85% מהאוכלוסייה מקבל טיפול כזה או אחר.

בהצלחה

חמודה :
החיים אמנם לא קלים, אך מההתנסות שלי שכל חוויה שאנו עוברים בחיים היא לצורך שיפור וקידום
תשתדלי לחפש מאיפה נובעת הבעייה ולנסות לחפש פתרון ותיקון
וכל חוויה מאחוריה יש חוכמה וזה לא קורא סתם והזמן יוכיח לך זאת
חשיבה חיובית היא המפתח
אני אומרת משפטים אלו בעקבות חוויות מאוד קשות שעברתי
ומשפטים אלו עזרו לי לצאת ממצבים קיצוניים