דיכאוןןן

אלונה שלום, מכתבך כואב ועולה מתוכו הרגשה של חוסר מוצא לנוכח הקשיים עמם את מתמודדת ותחושת אכזבה על כי אינך נראית על ידי הורייך עד כדי חוויה שהבית אינו מקום בטוח עבורך במובן הפיסי והנפשי כאחד. כמו כן, את מתארת בדידות גם מחוץ לגבולות הבית והכרה כי לאף אחד לא אכפת ממך. בצד זאת, יש במכתב שלך גם ביטויים של כוח ונדמה לי שאפילו כתיבתו מבטאת מאבק חשוב על עתידך תוך בקשת סיוע מהפורום. להבנתי, חשוב שתקבלי תחושה ממישהו או ממישהי שאת משמעותית ושהיא לצידך. להבנתי המקום בו יש סיכוי שתרגישי כך הוא בטיפול נפשי אולי אפילו טיפול קבוצתי. ישנן מרפאות לבריאות הנפש שניתן לקבל בהן טיפול נפשי כמעט ללא עלות (יחד עם זאת יש זמן המתנה לעתים). כיוון שאת בת 17 הטיפול יכול להכין אותך לקראת שלב משמעותי בחייך שהוא שירות צבאי/אזרחי /לאומי שעשוי להוות פתח לצבירה של חוויות טובות יותר מאלו שסיפרת עליהן לאורך בחייך. כמובן אנחנו כאן שי

שלום אלונה,

קראתי את מילותיך כפי שנדמה לי שכתבת אותן, בתחושה של כאב ושל אכזבה. במהלך חייך עברת חוויות קשות, כאשר שוב ושוב נתקלת באדישות ובחוסר הבנה של אלה הסובבים אותך, וכך לא היתה לך דמות כלשהי שתהיה איתך במקומות הקשים בהם היית. את מתארת בדידות גדולה אל מול עולם שמפנה את המבט ולא רואה אותך. יחד עם זאת, מדבריך עולה שיש בך כוחות - את מנסה לחשוב חיובי, את לא מוותרת על הקשר עם משפחתך, ויש לך תקווה לעתיד טוב יותר. אני מניחה שזה מה שאיפשר לך להמשיך קדימה למרות הקשיים.
האם יש אדם כלשהו אליו את מרגישה קרובה? שאיתו תוכלי להתייעץ ואולי אפילו לשתף מעט את שעובר עליך?
נדמה לי שהגעת לשלב שבו את זקוקה למקום בו תוכלי לחלוק את כובד המשא, ולקבל הבנה ותמיכה. אני חושבת שטיפול רגשי יאפשר לך את המקום הזה. יש מספר אפשרויות דרכן תוכלי לקבל טיפול, כגון מרפאות בריאות הנפש וקופת חולים.
אם יש אדם מבוגר בחייך עליו את סומכת יותר, יתכן והוא\היא יוכלו לעזור לך בתהליך הזה.
וכמובן, את מוזמנת להמשיך ולהגיב כאן בפורום.

בברכה,

היי, אני לא דוקטור עדיין. לא פסיכולוגית לשום דבר ולא כלום. ועוד משו. אני גם בגיל שלך. אני מבינה אותך כמו שאף אחד לא יכול להבין! וממה שקראתי כאן, את בן אדם חזק ומדהים !!! את לא צריכה טיפול פסיכולוגי, יפה. את צריכה חברה. את צריכה מישי או מישו לסמוך עליו ברגעים הקשים! לבכות על הכתף שלו! לחשוף את כל הרגשות שלך אליו ולפרוק הכל עד שתרגישי טוב יותר! מבינה את הקיפוח. גם ההורים שלי לא מתים עלי בלשון המעטה. גם לי יש אח עם בעיה. אמנם הוא קטן ממני בשלוש וחצי שנים אבל הוא עדיין עושה מה בראש שלו. אם את רוצה לדבר, באמת! תפני אלי. בפייסבוק זה Daniela asraf כתוב שאני מרמלה , אין תמונת פרופיל, שם את יכולה לשלוח הודעה ואפילו אשלח לך את המספר שלי ותוכלי לדבר ולפרוק. ואני פה בשבילך, בדיוק כמו השם שלי כאן, ואני אוהבת אותך ומבינה את הכאב שלך!