אני רוצה עזרה

מיה שלום, מכתבך מעורר תחושה שעברת בחייך חוויות רבות כואבות שנדמה כי גילך הנפשי גבוה בהרבה מזה הביולוגי. על מנת לסייע לך האם את יכולה לחשוב (ולכתוב)) מה לא הסתדר בטיפולים הנפשיים שעברת? האם היה כזה שכן סייע ומדוע? ומהי מטרת הקבוצה הטיפולית שבה את משתתפת כיום (כמובן מבלי פרטים מזהים)? ונמשיך משם, שי

אני לא יודעת מה הייתה מטרת הטיפולים.. הקבוצה נקראת קבוצת העצמה ואני חושבת שמטרתה היא לשנות את כיוון החשיבה ועזור לנוער בעל דמוי עצמי נמוך.. למרות שאני לא רואה איך היא עוזרת לי...

מיה הי, אפשר להבין את הכאב שלך ואת חוסר האונים שאת מרגישה למולו. אני מבין את הרצון למות כניסיון להפסיק את הסבל שאת מרגישה פעמים רבות. יחד עם זה, נדמה לי שמקור הסבל הוא לא רק במחלה, שגם אם מפריעה ומקשה על חייך, ניתן לחיות אתה חיים מלאי סיפוק ולחוות קשרים מגוונים. אולי הקושי הוא בכאב שנוצר מסביב למחלה ולאכזבה מאנשים. בסוג הכאב הזה שהוא מסביב למחלה טיפול פסיכולוגי וגם טיפול קבוצתי יכולים לסייע. אולי אפילו טיפול משפחתי שבו יושבים בני המשפחה יחד או ההורים ואת ומדברים האחד עם השני. השינוי הוא לעתים אטי ויכול לתסכל אך כדי להרגיש בו חשוב שתתמידי לאורך זמן בטיפול. אולי תחשבי עם עצמך מדוע קשה להתמיד בטיפול לאורך זמן ומדוע התאכזבת? ואולי זה דומה לאכזבות שלך מקשרים ומאנשים בכלל. שי.

הבנתי שמצבך הנפשי החמיר בחצי שנה אחרונה. נראה לי שזה יכול להיות קשור לבעיות בתוך המשפחה עצמה, מה שאמרת לגבע יחדים עם הורים. האם את יכולה לפרט מה קרה בבית לאחרונה, מה גרם להחמרה של מצב רוח שלך?

ולגבי הבעיה הרפואית הפיזית שלך - תאמיני שבעוד 5-10 שנים היא לא תשפיע על כ-ל-ו-ם בחיים שלך. זה ממש לא אמור למנוע ממך לחיות חיים מלאים ומאושרים. יש אנשים, שחס וחלילה, אין להם ידיים או רגליים - וגם הם בהרבה מקרים מצליחים לחיות חיים אקטיביים ושמחים. אז באמת הבעיה שלך זאת לא סיבה להתאכזב מהחיים.