לא יודעת מה לעשות עם עצמי

פעם הייתי שייכת לחבורה גדולה ומקובלת של חברים, היה לי ממש טוב, ואז הם ניתקו איתי קשר, החליפו אותי. זה גרם לי לכל כך הרבה סבל, אבל זה היה מזמן אז למדתי להשלים עם זה. הכרתי אנשים חדשים, היה לי טוב, עד שהיום הבנתי שהוחלפתי.הבנות היחידות שעוד סמכתי עליהן נגררו אחרי אותה קבוצה וניתקו איתי קשר, עם אותה קבוצה של ילדים שטחיים ודוחים שפעם חשבתי שהיו חברים שלי. זה שבר אותי. וזה היה רק חלק אחד מקריסה ענקית. אני מרגישה שאני מתפרקת, תחת כל הלחץ של הלימודים והרצון להצליח ולקבל ציונים טובים, ועם זאת עם הבדידות העצומה שאני מרגישה בבית הספר ומחוץ לבית ספר, אין לי חברים, אני לא מסוגלת לסמוך על אף אחד. אני יודעת שחלק מזה גם באשמתי- מאז שאני זוכרת את עצמי סבלתי מחרדה חברתית וזה הורס אותי מבפנים, אי אפשר להיפטר מזה. הלחץ והבדידות גורמים לי לחרדות והתחילו לי טיקים בכל הגוף שמקשים עליי לנשום ואני לא מסוגלת יותר. בכלל לא. אני חיה עם עוד 3 אחים קטנים והורים עמוסים שעובדים רוב היום ומאז שהייתי קטנה הייתי האמא השנייה בשביל האחים שלי כדי למלא את התפקיד של אמא שלנו כשהיא הייתה בעבודה, אבל אני לא מסוגלת יותר לחזור הביתה ולפתור את הריבים האינסופיים שלהם, הצעקות והמכות, וכשההורים חוזרים הביתה כולם רוצים להיות איתם ואני מקבלת בערך חמש דקות של תשומת לב ביום. אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אין לי כוח לחיות, אני מרגישה שבא לי פשוט למות ולגאול את עצמי מהחיים המחורפנים האלה של הצרות האינסופיות, הלחץ, שככל הנראה אם אני לא אהרוג את עצמי אז הוא כבר יגרום לזה. ואין לי למי לפנות.