בעיה קטנה

שלום. אתחיל מהסוף, להתאבד זה להכאיב. לך ולסביבה. אין מנוס מכך, בוודאי לאלו שאוהבים אותך וכפי שכתבת זה הדבר האחרון שאת רוצה שיקרה. יחד עם זאת, ברור שאת חווה סבל נפשי שמביא אותך לשקול את האפשרות הזאת, אולי פשוט כדי להפסיק את הסבל הזה שאת בתוכו. מה עושים? נדמה לי שאת פונה לכאן כיוון שעדיין יש בך תקווה שמשהו יכול להיות אחרת, שיתאפשר לך לחיות חיים טובים יותר. אולי לא מיד, אך קיימת גם אפשרות כזאת למשהו אחר. דבר חשוב שכתבת הוא שיש אנשים שאת אוהבת (וכנראה גם את אותם) שהם מהווים חלק טוב ומשמעותי בחייך, עד כדי כך שהם שומרים עלייך מפני הרצון למות (ככל הנראה מבלי שהם יודעים זאת). השאלה היא האם את מוכנה לתת צ'אנס לתהליך גם אם יש לך ספק בו? הכוונה לטיפול נפשי. כי הרי לפני הפתרון של המוות והכאב שיביא על סביבתך רצוי להפוך כל אבן ולבחון האם יש דרך אחרת (ונדמה שאת עושה כן). את מוזמנת להגיב, שי

בעקרון אני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוגית כבר שלוש שנים. אבל כפי שאני מניחה שרואים זה לא ממש עוזר לי.. אני באמת לא רוצה לפגוע באנשים שאני אוהבת אבל ניסיתי בערך כל דבר אפשרי. ברור לי שיש את הרגעים הקטנים האלו של שמחה אבל הם לא מספיק גדולים בשביל לכסות את כל שאר הדברים שאני מרגישה. והדברים האלו גדולים ולא עוברים. אני לא אחת שמרימה ידים, אבל אני פשוט ממש כבר לא יודעת מה לעשות.

הי, טוב שאת נמצאת בטיפול גם אם המצב כעת הוא לא מהמשופרים בחייך. חשוב שהמטפלת תדע על שמתחולל בתוכך אפילו אם יש לך מחשבות על אודות המשמעות של הטיפול בחייך ואולי אכזבה על המקום בו את מצויה. שיחות מעין אלו עם המטפלת הן בעלות משמעות ומאפשרות לחשוב יחד על שהתאפשר בטיפול ועל שלא התאפשר, ומדוע זה כך. שי