מצוקה נפשית אך אופטימית. משתדלת.

שלום לכולכם,
אפשר לקחת אתכם מעט אחורה?

ביום העצמאות האחרון הייתה אווירה כל כך נעימה.
הזיקוקים, צחוק הילדים המאושרים, נערים ונערות מחזיקים ידיים, נערים ונערים ונערות ונערות גם לא מסתירים דבר.
ריח של בשר בצד אחד וסוכר מתוק, של שיערות סבתא באוויר.
כולם באווירה אחרת.

אבא שלי, אני ואחותי יצאנו ונורא נהנינו. ראיתי אותו באמת שמח.
אבא שלי נפטר למחרת יום העצמאות...

הסתבר לנו, בדיעבד, שהוא הסתיר מחלה מאיתנו ורק אמא שלי ידעה...
הכאב פשוט בלתי נסבל. יום אחד אתה מחבק בן אדם ויום למחרת אתה מתאבל עליו...
אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם שלא תדעו צער לעולם!
אופטימית אני לא, אבל בכל זאת מבקשת להקדיש כאן הקדשה, לכל מי שמזדהה...
השיר הזה, חברה שלי דרשה ממני לשמוע ואני ממש מודה לה על זה! באמת הצליח להוציא ממני כמות מטורפת של רגש...

תגיבו, תעשו לייק, תעשו מה שתרצו.
רק בבקשה מכם, אל תשאירו כלום בפנים. כלום!!!

למי שלא מצליח למצוא, ביוטיוב - רומיאו סיפור חייך

נ.ב. אובדת עצות, יש כאן אחות בוגרת?
תודה על ההקשבה...