דיכאון

שלום רוני,
אני מניחה שאת האמא, או אחות .. לא יודעת
בכל אופן הנערה כרגע במצב רגשי לא קל וחדש עבורה כי אני מניחה שזו הפעם הראשונה בחייה
שנפרדת מחבר..
שבוע זה זמן סביר עדיין להרגיש כפי שהוא מרגישה, היא מתאבלת עכשיו על מה שהיה ואיננו , זה הזמן להיפרד רגשית וכרוך בכאב נפשי, היא מתאבלת גם אולי על אכזבה, על נטישה .
אין הרבה מה לעשות במצב כזה, העזרה הכי טובה היא להיות שם בשבילה ללא הרבה מלים אם לא רוצה בזאת, להציע לה כמובן לשוחח מתי שתרצה, וחשוב שתרגיש שאת וכל המשפחה מאד אוהבים אותה, דואגים, חזקים בשבילה ומאמינים שבשלב מסוים תתגבר.. תעודדו אותה בעדינות שתמצא קצת זמן לצאת מהחדר ,להיות אתכם, לצפות בסרט ביחד ,בסדרה שהיא אוהבת.
תשאלי אותה מה יכול לתת לה קצת כוח.? משהו שיעזור לה לצאת מהמחשבות על הפרידה, אפילו למעט זמן. הכל בקטן. תחבקו אותה בלי מלים ,תלטפו אותה.
אם המצב נמשך תגייסו חברה טובה שלה , שתבוא לדבר אתה,להיות אתה.לחברות היא יכולה לפתוח את הלב בקלות יותר . היא כנראה כי לא רוצה שתראו אותה בוכה, היא מופנמת.
מה לא להגיד: שהכל שטויות והכל יעבור מהר, שהקשרים של הגיל הזה עוברים והם שטחיים וכו'.
זה יעבור לבטח, אבל מי יודע כמה מהר...
לא להיכנס להזדהות יתר ולרחם עליה , גם לא לחשוב שהיא צריכה כבר להתאושש ולשכוח מהר. רצוי מצב ביניים של יחס אמפתי כלפיה אשר יתן כוח כי מבינים אותה ומרגישם את כאבה במידה, אך רואים אותה כחזקה ולא כמסכנה.
אם אתם יודעים את סיפור הפרידה ביניהם, תעודדו אותה לסיים אותו, לבקש הסברים אם הסיפור לא גמור ואין לה הסברים או סיבות פרידה לא ברורות לה.
אפשר גם לומר לה (לא בטוח שעוזר בכל מצב..) שהיא זכתה בחווית חברות של שנה, והיא הייתה ראויה לזה. היא צברה חוויות מיוחדות שבנות גילה לא זוכות בדרך כלל.

מחזיקה לכם אצבעות, בטח גם לכם לא קל..
שלי