צוחקים עלי

שלום לך,
מסתבר שנשמות רעות ולא רגישות יש בכל מקום... הייתי רוצה לדעת האם התלמידים שצוחקים הם מהשכבה שלך או בגיל צעיר יותר? כי אם הם השכבה זה חמור יותר...חסרים לי הרבה נתונים, על מהות בעיית העור שלך, עד כמה הבעייה בולטת ואיך את מקבלת אותה...
האם היא בעייה זמנית או קבועה?
אני מקווה שיש לך את החברים שלך שתומכים ואוהבים אותך כפי שאת. אם הבעייה לא חמורה מדי ואת לא שמה לב לזה יותר מדי כשאת עם אנשים, ושוכחת מזה, סביר להניח שהחברים הקרובים לא ישימו דגש על זה. והם החשובים באמת..
אולי כדאי שתעשי משהו לא צפוי ותגשי לכמה חבר'ה שאת חושבת שצוחקים או מרכלים עלייך , תגידי להם שמת לב על התנהגותם ושאתרוצה להסביר להם מה המקור של הבעיה ואיך היא נוצרה. לפעמים עצם זה שאת "קולית" מול הבעיה שלך ולא מתייחסת אליה בצורה רגשית מדי, יכול להפסיק את הצחוקים.. אך זה צריך באמת אומץ קצת מיוחד...
תתייעצי עם חברה על כך או עם היועצת/מחנכת בבית הספר , עם מי מביניהן שאת מרגישה קרובה ויכולה לעזור לך לדעתך.
אולי גם הצוות יעשה משהו חינוכי מול התלמידים האלה...
בהצלחה,
שלי

יש לי מחלת עור שקוראים לה פסוריאזיס- כמו כויוות אדומות/חומות כאלו על הידיים, והרגליים בעיקר. לא רק שזה מאד מגרד לי, זה נראה ממש מכוער... אחרי כל מיני טיפולים כמו בים המלח, ושאני מורחת משחות (אולי את מכירה- דייבובת) זה קצת יותר טוב, אבל אמרו לי שזה לוקח זמן. לבנתיים ממש בא לי להשאר בבית ולא לצאת בכלל.... ומה אני אגיד להם? שיש לי מה? הם עוד יותר יצחקו עלי...

אין ספק שחוויה של לעג מצד החברה היא חוויה מאוד קשה .
איך את מתיחסת לבעית העור ?לכל אחד מאיתנו יש נקודה רגישה , אף אחד איננו מושלם ,
האם את יכולה להתמודד עם הנקודה הרגישה שלך ? אולי יש אפשרות להפוך את הרגישות לגלויה ,אפילו להסביר לכיתה את הבעיה .אולי בשיתוף עם מחנכת יועצת או מורה לביאולוגיה ,
האם את יכולה" לגייס" אפתיות ללעג ( נסי לחשוב "אז מה אם יש לך בעית עור עדיין יש בך דברים נפלאים ")
. קשה לצחוק על קושי כאשר הוא מובן ומדובר .נסי לשוחח עם מורה או יועצת בבית הספר .
אני מבינה כי הרצון שלך הוא להימנע ולא ללכת לבית ספר אבל אין ספק שהמנעות רק תעצים את הקושי שלך .
בהצלחה חמדה