קשה בבית...

שלום.. אני בת 14 וחצי, ויש לי 2 אחים, אחות גדולה בת 16 ואח קטן בן 7 וחצי. קשה לי בבית.. ההורים שלי לא מפסיקים לריב.. אמא שלי חוטפת התקפי שיגעון פעם בכמה זמן.. אבא שלי בן אדם קר, אלים ונוקשה.. אמא שלי קצת לא שפויה, מדי פעם היא מתחרפנת לגמרי, אבל נרגעת אחרי כמה זמן.. אני שונאת להיות כאן אין לי שום קשר עם אחותי למרות ההפרש הקטן בגילאים היא מגעילה אליי, אפילו שאני מנסה להיות נחמדה ולצור קשר היא קוטלת אותי ומתרחקת כל יום יש צעקות בבית. או שההורים שלי רבים או שהם כועסים עליי על שטויות. הם בדרך כלל כועסים רק עליי ולא עם אחותי וגם על אח שלי לפעמים, אבל הוא עושה דווקא.. כנראה כי הוא לא מקבל בכלל תשומת לב מאף אחד. קשה לי לראות את אח שלי גודל ככה.. כי אני כבר התרגלתי למצב הזה, אני לא זוכרת מצב טוב אי פעם בבית.. אבא שלי מתנהג באלימות כלפי למרות שכלפי אחי לא. הם מענישים אותי על כל שטות ומחפשים סיבות לכעוס עליי הרבה פעמים אמא שלי מגנה עליי אבל אבי מוציא עליי את כל הקשיים שלו.. כשהיא מגנה עליי הוא כועס עליי אחרי זה. זה ניהיה כבר קבוע, כל יום יש סיפור אחר.. מהצד השני, בחברה, אני הילדה מאד מאד מקובלת, בנים רבים מחזרים אחריי, ויש לי הרבה חברות טובות ואמיתיות אני לא בדיכאון. בכלל לא. מי שיסתכל עליי מהצד בחיים לא ידמיין מה הולך בבית שלי. אבל קשה לי כבר להחזיק את זה. קשה לי להפריד בין הטוב שבחוץ ובין הרע שבבית. הנורא שבבית.. קשה לי לשמוע על חברות שמתלוננות על דברםים קטנים כמו ההורים לא הרשו לי ללכת למסיבה או ההורים לא קנו לי את החולצה שרציתי מבלי לרצות לפרוק את הכל ושיבינו שיש מצבים הרבה יותר נוראיים בחיים. בנוסף אני מחוננת, קל לי להבין חומר בבית ספר וקל לי להתכונן למבחנים אבל פשוט אין לי כח ללכת לבית ספר, אני הרבה פעמים מבריזה, נשארת לישון בבית או הולכת באמצע היום.. לא מקשיבה בשיעורים.. ואני בכיתה ט', וזה חשוב לתיכון אבל אני פשוט לא מצליחה להכריח את עצמי ללמוד. אני כבר לא יודעת מה לעשות וזה לא משנה אם יש לכם איך לעזור לי פשוט הייתי חייבת להוציא את זה לאנשהו..