דפרסונליזציה

שלום לך,
לא רשמת את שמך...כך שאני לא יכולה לפנות אליך בצורה אישית.דוקא למישהועם דרפסונליזציה הייתי רוצה לפנות בשמו האמיתי.....
ברור לי שאתה סובל מאד, מרגיש בודד ולא שייך. מעניין אותי לדעת האם המושג דפרוסנליסציה זו אבחנה של אנשי מקצוע על מצבך או אתה מדווח לפי תחושתך ?
בכל מקרה, ייתכן שהיא נובעת מחרדה גבוהה או מבעיה נפשית יותר גדולה מאשר חרדה.
נסה לחשוב שכל החיים לפניך ומצבך לא חייב להיות קבוע, בטוח דברים ישתנו, "הכל זורם" בחיים ומשתנה ובעזרת טיפול נפשי ותרופתי אולי ווכמובן שינוי התנאים הסביבתיים והחברתיים תוכל פעם להתשחרר מהתחושה הזו או להפחית את הבעיות שלך. אתה צריך עזרה מקצועית ודחופה מאד. אל תוותר עליה למרות שאולי אתה לא מאמין גדול באנשים. ...מספיק למצוא אדם אחד ליצור אתו קשר קרוב ולהאמין לו (גם אם הוא מטפל) כדי האימון בבני האדם ובעצמך יתחיל להתבסס ולהתרחב.

תילחם כדי לצאת מהמצב ותבקש טיפול אם אין לך
מחזיקה לך אצבעות..
שלי

זה נורא מתסכל שאני קורא תגובה שמופנית אלי ואני חושב על אלף דברים , זה כאילו אני לא פה השם שלי מנחם , מי שנתן לי את החוות דעת זה פסיכיאטר מומחה , יום שישי הייתי אצלו , והוא נתן לי כדורים נוגדי דיכאון ואני לא מבין למה , מה הקשר ? אני לא בדיכאון ומזמן אין לי דאגות אבל המשפחה אומרים לי להקשיב לרופא עכשו כל השבת הייתי במיטה וכעסתי , אבל כעס עם דפרסונליזציה , מי שלא עבר את זה לא יכול להבין מה זה , אני בטוח שעשיתי לא מעט נזקים לגוף שלי עם הכעס הזה , הקטע הוא שבן אדם נורמלי שכועס , הוא כועס לכמה דקות ונרגע אם הוא מעוניין להירגע , הוא צועק או שובר משהוא ,שותה כוס מים , שומע מוזיקה , רואה סרט וזהו למה ? כי הוא חי , אבל אצלי לא ,זה לא ניתן להסביר ,24 שעות אני כועס לבד לא אוכל ושותה קצת מים וזה לא מרגיע אותי אני גם עכשו כועס , זה תחושה של 0 יעני אני כלום , אני לא מחליט מה לחשוב ומה לא לחשוב , מה לעשות מה לא , וגם 24 שעות ביממה אני לא רגוע , אני מתוסכל ועייף מרגיש לא טוב לבד,ממה? מאי עשיה , למה אני כותב את כל זה ? אני לא יודע , זה חלק מהמחלה שלי , יש לי מטפל דוקא (פסיכולוג) אבל מה הוא יכול לעשות כבר הוא מדבר ואני מדבר אבל אני יוצא משם עם המחלה שלי , אין לי ענינים נפשיים לדבר עליהם , אני מתייחס לזה כמחלה ביולוגית , המטפל יגיד לי תרגע וזה לא מרגיע אותי , אני חי בכלא , ובטח הייתי מעדיף לשבת בכלא אמיתי עם בוץ ועקרבים מאשר בכלא של עצמי , אני חי באוויר לא חותר לשום מקום , כזה כעס לא חוויתי מעולם אני מרגיש שנפלתי לאיזה חור ואין לי מושג איך לצאת ממנו ואני מחכה שחיה תטרוף אותי כבר על מנת להפסיק את הסבל , הסבל "קורה" כל שניה מחדש , מעניין שאני לא מתאבד כנראה שיש לי איזה רצון לחיות ואני לא מבין למה , איפה האני שלי לאן ברחת לי כמה שאני מתגעגע לאני שלי יש הרבה אהבה וחכמה ושמחה והמון חוש הומור ועוד דברים ששכחתי , שכחתי איך הוא נראה , איפה הוא נמצא? אני לא יודע אני מקווה שאמצא אותו מהר סליחה על האריכות