הבן שלי עוד לא התבגר

שלום לך,
הדאגה שלך במקום כי הבן שלך לא בשל מאד לגילוומתקשה ליזום באופן עקבי, עדיין מתלבט במטרות שלו וחושש מהתמודדויות. זו הסיבה שבגללה ביטל את הנסיעה לחו"ל עקב עניין פעוט יחסית (ההוצאות בשגרירות).
אך בכל זאת, נדמה לי שאתם כהורים לחוצים מאד. אני לא יודעת הרבה על הבן, אך הוא בסה"כ בן 21 או קצת יותר, אינו חייב להיות בגיל הזה מאד בשל ומגובש, יש נערים רבים בגילו שעדיין מתמודדים עם תהליכים של גיבוש וזהות עצמית ועם חוסר בטחון ותלות בהורים. הוא עושה כמה מאמצים, לא מאד יזומים אומנם, אך יש לו מחשבות לעצמאות כמו תכנון הנסיעהלחו"ל שלא יצאה לפועל. אי השיתוף מצידו במה שעובר ליו מייצג גם מאמץ להיות עצמאי. הרעיון של בעלך שהוא צריך לצאת מהבית לא כל כך מעשי לנער שאינו עובד ול אמסוגל לפרנס עצמו.
לא היה כדאי, כך נדמה לי, לדחוף אותו ישירות לצאת מהבית כדי שלא ירגיש דחייה. אולי מה שצריך זה הסתכלות והתייחסות אליו "בגובה העניים" יותר ולא כילד, על מנת להתקרב אליהם וליצור איתכם תלות הדדית בוגרת.
אני מתכוונת שכדאי להוריד את הלחץ, הוא עדיין צעיר ומחפש את דרכו. בעדינות ובתזמון נכון, רצוי להאיץ בו לעשות צעדים יזומים יותר למציאת עבודה. בו זמנית , בהתנהולת בבית כדאי לבקש ממנו קצת תפקידים ,אם לא ישנם כאלה אך פחות להתערב לו בחברה והתנהלות מחוץ לבית.
לגבי טיפול פסיכולוגי, נשמע לי שהוא צריך, אךבגיל הזה צריך לבוא ממנו , כהחלטה שלו, ולא מההורים. אולי מישהו אחר במשפחה שקרוב אליו, ולא ההורים, צריך לדבר אתו על כך.

בהצלחה,
שלי ורדי