העלבתי את אבא שלי:( צריך עזרה..

תראה במקרה קראתי וראיתי את ההודעה.
אני כמעט באותו מצב כחוך גם אבא שלי מאוד עצבני וכועס.
אני חושבת שאתה צריך לנסות לדבר עם אבא שלך על המצב ביניכם תסביר לו כמה זה פוגע בך שהוא מתנהג אליך תגיד לו שמבקשים עזרה צריך להיות יורת נימוסים. אם היית מבקש יפה היית בשמחה יעזור לך, וככה תדברו ואחר כל תתנצל שאמרת את הדברים האלו.
תראה לברוח , להסתגר ולהגיד שאין לי אומץ זה לא עזור אתה יודע.
בעניין זה אתה צריך לגשת ולדבר איתו כמו שאמרתי.
או לגשת לאמא שלך ולדבר איתה על אבא שלך שהוא ככה ואולי היא תייעץ לך.
מקווה שעזרתי.

אגב בן כמה אתה?

אני חושב שפשוט כדאי להניח לדברים , כמו הרבה ריבים, זה יחלוף עם הזמן והיחסים יחזרו להיות יותר טובים.
בקרוב מאד אני טס לחו"ל לתקופה ארוכה אז אני מאמין שזה ישכח.
אני בן 15, למה ?

וואלה צודק.
אתה יודע יש משפט כזה שאומר "תתן לזמן לעשות את שלו"...
תחכה ותראה כי המזן מרפא כאב...

לא סתם שאלתי.

הזמן*

שלום,
קודם כל רציתי לומר לך שיש לך יכולת ביטוי מאד יפה, אתה מתבטא נהדר ואתה נשמע לי נער נבון.
את יודע להסיק מסקנות ולהבין את ההשלכות של התנהגותך על האחרים. אתה גם נער מוסרי. קורה שאנשים מוסריים כמוך, (עצם רגשות החרטה שלך מגלות שאתה איכפתי כלפי האחרים) פוגעים באחרים במצבים בהם הם מתפרצים וכועסים.
אבא שלך רגיש מאד כנראה, ועצם הפגיעה שלו מראה כי באמת קשה לו במקומות מסוימים מאד, בלי קשר אליך.
לא נשאר לך אלא לבקש באיזשהו אופן סליחה ולהסביר לו מה הביא אותך להתנהג ללא שליטה בכעס שלך. כדאי לעשות זאת קודם במכתב ולהשלים אחר כך בשיחה קצרה. תבקש ממנו להתנהל אחרת כלפיך בפעם הבאה. למשל, כדאי לבקש ממך דברים ביתר עדינות ולא לראות אותך כמובן מאליו בכל דרישה שיש לו ממך. אולי הזמן לא התאים לך.
נדמה לי שאתה הגבת כך כי חשת שאבא "לא ראה אותך", לא הבין את מצבך ולא ניסה להתאים את בקשתו ממך למצב שלך. מכעיס אותך מאד כי פונים אליך בבקשות לעזרה בלי לראות את הצרכים שלך.

עדיין מדובר בהתפרצות חד פעמית ול א נראה לי שזה חסר תיקון מבחינת הקשר ביניכם. אביך חשוב לך מאד, אז תנסה לכתוב לו משהו כשאתה רגוע, ותהיה ענייני גם, תראה לו באיזו דרך היה יכול לפנות אליך כדי לקבל היענות חיובית וחלקה יותר.

בהצלחה,
שלי ורדי

משום מה הייתה לי תחושה שאת התגובה שלך את תפתחי בהערה טובה על יכולת הביטוי שלי, תודה:)
בכל זאת, התחלנו לדבר בינינו, אמנם לא הרבה, אבל אנחנו מחליפים מילים מדיי פעם.
אני מאמין שהטיסה הקרבה שלי לאמריקה, תגרום לבעיה להישכח בזמן שאני לא אהיה בארץ(אני אהיה שם במשך חודש, ואני מאמין שזה מספיק זמן כדי לגרום לבעיה להישכח)
בכל זאת, הוא למד שזה מפריע לי שדופקים לי על הדלת בצורה הזאת, והיום הוא דפק בצורה עדינה ולא צעק עליי.
לפעמים אני ישן המון. בצהריים וגם בלילה, זה נורמלי לא? אנשים מרגישים עייפים מדיי פעם, והם טוענים שאני ישן יותר מדיי ושאני מגזים ואני הסברתי להם שלאדם מעצם היותו אדם יש צרכים והוא לא יכול להתעלם מהם.
בכל זאת, היחסים מתחילים להשתפר, אני מאמין שיהיה טוב בהמשך וזאת באמת הייתה התפרצות חד פעמית. תודה על התגובה והמשך שבוע טוב:)

שלום,
ליחסים עם אבא שלך יש תשתית טובה, לכן הגעתם להבנה מסוימת איך להתנהל הלאה אחד מול השני.
כן , דברים נשכחים, אם כי לא לגמרי . האלמנט הרגשי העוצמתי שלהם נמוג אם היחסים ממשיכים להיות טובים בעתיד.

לגבי העייפות והשינה המרובה - תבדוק אם עצמך האם זה גם כתוצאה של מצב רוח לא טוב, דכדוך כלשהו. וחוסר אנרגיות . האם זה כך, מה מביא אותך למצב כזה?
בכל זאת, קצת צודק אבא שלך שהוא מודאג. הורים מודאגים שלילדים חסרים אנרגיות ..

נסיעה טובה!

שלי