מצוקה

היי אני בת 15 וחצי
אני לא יודעת מאיפה להתחיל , אין לי לפנות , אף אחד לא מבין אותי
הסיפור חיים שלי מאוד ארוך ומוזר
אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל אבל ננסה
הייתי גרה בעיר מסוימת מישם עברנו לעיר ליד , ואז עברנו למושב ושוב חזרנו לעיר
בזמן הזה עברתי 4 בתי ספר !!!כןכן בכל בית ספר הסתדרתי מצוין מבחינה חברתית אני ילדה מאוד חברותית , אמא שלי היא קצת פרנואידית אח שלי נפטר לפני המון שנים ומאז היא מאוד ככה ,
ולאבא שלי אין מילה בבית
ואחותי עברה לגור לבד בגיל 20 (תוך כדאי היה לי משבר כי אנחנו 2 בנות רק ) ,
אז ככה ... ההורים שלי חושבים שלעבור ממקום למקום זה פשווט לי אבל כבר נישבר לי ,
אמא שלי החליטה שהיא שוב רוצה לעבור אני לא רוצה אני לא יודעת אם היא באמת אומרת אבל היא מעירה אותי מתוך שינה "את יכולה לשכוח מחברות שלך עוברים עיר " , וכל מיני כאלה ,
היא מאוד פרנואידית כל החברות שלי אני רואה אותם עם ההורים שלהם מאוד ביחסים טובים וקשרי אהבה , אמא שלי ואני ממש לא ככה , רק כסף היא מדברת שהיא נותנת לי וצועקת עליי למה אני חוזרת מאוחר כשכל החברות שלי גם חוזרות באותה השעה, אננחנו לא מסתדורת אני חושבת שהיא צריכה פסיכולוג יש לה התקפות זעם , ואחותי כשהיא באה הביתה אמא שלי בכוונה רבה איתי כדאי להראות לאחותי שהיא לא אוהבת אותי והיא העולם שלה ,
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כל פעם אמא שלי רבה איתי מחפשת על משהו אחר ,
וכשהיא קונה לי משהו היא מדברת עליו שנה ורק על הכסף שלה והכסף שלההההה שוב ושוב , אני בקושי לוקחת ממנה כי היא רק מדברת על כסף ולא על חום ואהבה, וצועקת למה אני חוזרת מאוחר
אני כבר משתגעת אני לא מרגישה כלום כלפי ההורים שלי אני בכלל בכלל לא אוהבת אותם ניסיתי להסביר להם את המצב וזה מישתנה ליום ואז חוזר על עצמו אני
מתה ללכת למשפחה מאמצת למשהוואחר אני לא יכולה לסבול יותר בבית ועוד אני לבד בלי אחים שיתמודדו איתי הכל עליי כל הצעקות
מה אני אמורה לעשות ?