אחות במשבר

הי הילה,קראתי את מה שכתבת ואשמח לענות מנקודת מבטי מתוך משהו שהזכיר לי קצת את עצמי.לפני כשנה וחצי עברתי תקיפה מינית והסתרתי את הדבר מהמשפחה מנקודת הנחה שאני אשמה או שהם לא יבינו ויקבלו את הדבר או שלא יצליחו להכיל אותי ועוד כל מיני סיבות,בסופו של דבר שיתפתי את אחד מבני ביתי בציפייה שזה יעזור אך קצת התאכזבתי מהתגובה הרגשתי שיש פחד משני הצדדים לגעת בנושא ,באמת משהו שקשור לקירבה ולחשיפת רגשות ולפעמים זה ללא שליטה,אני חושבת שזה טבעי שלאחותך יהיו רתיעות כאשר יש מגע בסביבה גם אם היא עברה רק ניסיון לתקיפה וגם אם יותר..ואני מקווה שזה יעבור במשך הזמן אבל מבחינתך לפי דעתי אם קשה לך לדבר איתה בגלל המגע אולי תנסי בלעדיו ותזרמי תוך כדי השיחה בלי לחשוב פעמיים,ככה מבחינת שתיכן זה ייצא טוב וכל אחת תכבד את הצרכים של השניה.מעבר לזה אני חושבת שאם אחותך שיתפה אותך בדבר כנראה שכן יש איזה נזק גם אם הוא קטן אחרת מלכתחילה היא לא הייתה באה ומשתפת ,סתם נקודה למחשבה..מניסיון אדם שעובר כל סוג של תקיפה מפחד לשתף ואם כבר עשה את זה יש איזו שהיא ציפייה שידע שיש לו עם מי לדבר ושהוא לא לבד בייחוד כשזה מישהו מהמשפחה..אז אני לא חושבת שאם תפני אליה היא תרגיש שאת שופטת אותה ולא מקבלת אותה ההפך הוא הנכון,אם תתעלמי ותתנהגי כאילו לא קרה כלום אולי בפנים זה מה שהיא חושבת כרגע ויש איזו אכזבה מבחינתה וויתור על הרצון לשתף ולדבר שוב מתוך הגעה למסקנות על ידי השערות בלבד לגבי חשיבתך.יכול להיות שאם תבואי ותהיי כנה איתה תגלי דברים חדשים ואז התמונה תיראה לך אחרת..בתקווה כמובן שזה אכן רק תקיפה ולא יותר מזה,מקווה שהצלחתי להביא קצת משהו מהראייה שלי ושהמצב יסתדר בסוף מאחלת הצלחה,שבוע טוב!

שלום הילה,
הבעיה שאת מציגה היא לא פשוטה ומתרחשת אצל רבים: מצד אחד, אנשים חשים אחריות ורצון להושיט עזרה והקשבה לאדם קרוב להם, מצד שני נבהלים מהתכנים שעלולים להתגלות, מהכאב והפחד הכרוכים באירועים מסויימים. זה נכון במיוחד לגבי תקיפה מינית.- אירוע שעצם העדות לקיומו מפחידה כך שמעטים מוכנים להתמודד איתו. כל העולם מתהפך, הבטחון באנשים קורס, תחושת חוסר האונים וחוסר השליטה מתעצמות.
אנשים שנפגעים מינית נשארים לעיתים בודדים, או נשפטים על כך שהיו קורבנות ולא הצליחו להיחלץ מהמצב הפגיע.
אני לא יודעת מה אחותך עברה, כי תגובותיה יכולות להיות תוצאה של ניסיון תקיפה מינית או פגיעה של ממש. בכל מקרה, גם ניסיון מפחיד מאד ויכול לגרום לטראומה במידה ניכרת. יש הבדל גדול בין חוויות שאנחנו קוראים עליהן בעיתונים לבין חוות את הפגיעה בעצמנו.
בנוסף, יש סיכוי שגם היה שם משהו יותר כבד והיא לא סיפרה את כל האמת כדי לא להפחיד, או כי חששה שלא תוכלי להכיל את הכל, או כי התביישה, או כי הסיפור עצמו היה מצריך ממנה להיכנס לזה שוב..
טוב שאת חושבת עליה, יש לך רגשות חמים כלפיה אך את גם מנסה להפעיל הגנות ולשכנע את עצמך שאין ולא היה דבר רציני. ..
כדאי להראות לה קצת יותר את אהבתך אליה ואת חושבת עליה, גם אם היא תדחה אותך בשלב ראשון. תייעצי לה ללכת לטיפול, תגידי לה שגם בשביל ניסיון לתקיפה צריכה ללכת, אם באמת מרגישה מצב רוח רע. אם היא מסרבת ואומרת שזה לא קשור לניסיון התקפיה, , אז עדיין צריכה עזרה ותמיכה נפשית כי היא במצב רוח לא טוב. לא חשובה מה היא הסיבה, היא צריכה עזרה.
תנסי לא לשפוט אותה , אין מה לשפוט כאן כי עם רגשות לא מתווכחים.
ורק אם את מוכנה ובטוחה שאת יכולה לשמוע יותר ממה שהיא סיפרה, אז תציעי לה אוזן קשבת.

בהצלחה,
שלי

תודה על התגובה של שתיכן.חשוב לי לשמוע את הצד של כל אחת מנקודה אישית מתוך ניסיון ומנקודה של מתן ייעוץ.אנסה באמת להתקרב אליה מתוך רצון באמת לעזור ומקווה שהדבר יוביל לתוצאות טובות..אך מה עושים אם לא יהיה שיתוף פעולה וארגיש שהבאתי אותה למצב לא נעים והיא תתפרק בגללי?לא מרגישה שיש לי מספיק כלים להתמודד ולעזור ובמיוחד אם התגובה שלה תהיה קשה..זה נושא מאוד רגיש וכואב ויש לי פחד לעשות את הצעד הה גם כשאני מאוד רוצה

היי הילה,
מאד מובן החשש שלך, יש לנו נטיה לקחת אחריות על תגובות האחרים....
אך תזכרי שהגרוע (אם היה כל כך גרוע..) כבר קרה. התחושות הקשות קיימות גם כך, את אולי תהיי האדם הראשון שיהיה עד להן. את לא אחראית לתחושות הקשות, שלה אלא רק אם את דוחפת ומנסה בכוח להוציא ממנה טרם אחותך בשלה לכך. מצידך הדבר הכי טוב זו פניה עדינה אליה, לשדר לה מסר שאת מוכנה לשמוע, להיות שם , אולי לכאוב ביחד אתה, אפילו בלי הרבה שאלות, בלי שיפוט, אך גם לא לגמרי בלי שאלות, כדי שלא תבין שאת מאד נבהלת ושוכחת מכל העניין. אנשים שקורים להם פגיעות מסוג זה, נפגעים מאד כאשר משתפים מישהו ,דבר שמאד קשה עבורים, ואחרי כן הםמרגישים שהאחרים שכחו מכל העניין ומתנהגים כרגיל.
כדאי לך לבדוק עם עצמך עד איזה עומק את מוכנה היום לשמוע ולהכיל את מה שקרה, עד כמה יהיה לך קשה.
אם את מחליטה שכן יש לך כוח, הדבר הכי טוב שאפשר לעשות במצב כזה, זה לתת לה הרגשה שאת במצב המתנה ואת מוכנה להתבונן בזה ... בלי ציפיה שאת יכולה להעלים את הרגשתה, מקסימום את יכולה להקל על המועקה. זה גם משמעותי מאד עבורה.
דבר אחר שאת יכולה לעשות, זה לתת לה להבין שאת לא שוכחת את מה שהתחילה לומר לך ולנסות בדרך עקיפה ולא ישירה להנעים לה את זמנה, לנחם אותה, לחבק אותה , אפילו בלי מילים על האירוע, להציע לה לעשות אתך פעילות מהנה כלשהי. כך אחותך תרגיש שאת מנסה להוציא אותה מהזכרונות לזמן מה, בלי שתקבל את הרושם שאת מצפה ממנה להקלה משמעותית .
המקום שלך בכלל לא קל, אני מבינה את האחריות שלך, וגם חשה את אהבתך אליה.
את רוצה לעשות משהו למענה.
אני מקווה שעצם העובדה שאת עסוקה בזה ואת כותבת ומתייעצת כאן בפורום, עובר אליה ברמה התת מודעת והיא מרגישה אותך אתה.

הרבה כוח,
שלי

הי הילה,אשמח להוסיף קצת..אני חושבת שאם תעשי את הצעד ותפני לאחותך אולי באמת עדיף לפני להכין את עצמך למה יכול להיות ואיך תגיבי..אם את מפחדת שאין לך כלים..לפי דעתי השיחה תהיה לך יותר קלה ופחות תפחדי לגשת אליה..יכול להיות שהיא תגיב אחרת ממה שאת חוששת ובכלל לא תגיע למצב של התפרקות ויכול להיות שכן..אבל את מבחינתך ניגשת והתעניינת ועצם זה מביא להערכה רבה מבחינת האדם השני..וזה לא משנה אם היא עברה ניסיון,תקיפה או כל אירוע אחר שלא קשור לנושא זה,אם אחותך תראה נכונות מבחינתך אפילו במידה מועטת אולי היא תיפתח מעצמה ולא תצטרכי לפחד מהשאלות שיבואו בהמשך ובייחוד אם את תשתפי אותה ותראי לה פתיחות בדברים האישיים שלך..זה משדר מקום טוב והנה אני לא לבד במערכה ויש עוד כל כך הרבה חיים מעבר לאירוע הזה ספציפי..ואולי בסופו של דבר זה רק יחזק את הקשר ביניכן כי פתאום הקשר בנוי על דברים אחרים ולא רק על נושאים סיתמיים.אני כותבת ותוך כדי מייחלת לכולם וגם לעצמי באמת להרגיש שזה בא ממקום של דאגה ורצון לעזור ללא הרגשה של ביקורת ושיפוטיות כי בדרך הזאת הכל יכול לקרות ולא ניתן לדעת מהן התוצאות עד שמגיעים לשם..אז שיהיה בהצלחה ומקווה שתעשי את ההחלטה שתהיה לך הכי טובה.

וואו לא ציפיתי למהירות התגובה ולתוכן שנאמר כאן,תודה רבה על הייעוץ.חשבתי על זה והחלטתי כן לעשות את הצעד הזה ויהיה מה שיהיה והמון בזכות המילים אז תודה ומקווה לעדכן בטוב.