דיכאון

שלום לך הילה,
האם את יודעת מה קרה לפני שנה ונכנסת לדכאון? האם התפקוד שלך בבית ספר, בלימודים או התפקוד החברתי שלך הצטמצם? יש סמפטומים להגדרת דכאון שחלק מהם אלה מה שציינתי ויש אחרים גם. השאלה הגדולה האם אצלך זה משהו תגובתי וזמני, או משהו יותר עמוק שקשה לצאת ממנו בלי עבודה רגשית מעמיקה.
מהמעט שאת מספרת, נדמה לי שהתרחקות מההורים כמו ללכת לגור אצל הדודים, משפרת במעט את מצב רוחך,אולי את צריכה יותר פרטיות, פחות התערבות של ההורים בחייך, אולי האווירה בבית גורמת לך למצב רוח רע...
להיות עם עצמך זה סוג של טיפול רגשי-עצמי לעיתים.
האם את יכולה לזהות מה עושה לך טוב? מה משפר את מצב רוחך ואת הערך העצמי שלך? מה מעורר בך עניין? פעילות חברתית, קרבה עם חברה טובה, תחביב מסויים. אולי יש לך דאגות גדולות, היו לך, נדמה לי, לפחות דאגות לגבי בית ספר והכיתה שרצית, וקיבלת אותה.
התהליך המבריאי מתחיל מזיהוי נכון של הצרכים, של החסכים וגם של השאיפות האישיות והחוויות הנותנות כוחות, עניין, הנאה וצמיחה אישית.
מניסיוני, אדם בלי מטרות וייעוד, נכנס בקלות יתר למצבי רוח דכאוניים.

דבר נוסף: הדכאון בגיל שלך הוא חלק בלתי נמנע מתהליך ההתבגרות.מצבי רוח מתחלפים הם מנת חלקם של הרבה מתבגרים, עד כמה שזה כואב , יש בזה גם משהו מבשיל.. הכי חשוב , זה גם עובר, זה זמני, תזכרי את המילים האלה שלי.
בתקווה לזמנים יותר טובים,
שלי ורדי
בעוד כמה זמן תהיי במקום אחר