החלטות

שלום רעות,
אני באמת שואלת את עצמי איפה נעלמה המוטיבציה שלך, השאפתנות והרצון להציב לעצמך מטרות כדי לבנות את עצמך, את הדימוי העצמי שלך וגם וכדי ליצור לעצמך חיים בעלי משמעות. את נשמעת לי "תקועה" ,כאילו את חייה חיים ריקניים. עדיין זה בסדר שלא מצאת את התחום שמעניין אותך ושבו תעסקי בעתיד. אצל אנשים רבים זה לוקח זמן, אך יותר אני שומעת ממך את חוסר השאפתנות ואת חקושי לעשות את החיפוש העצמי האקטיבי ההכרחי כדי שבסוף למצוא מה מתאים לך.
תחושה כזו בוודאי לא נולדה היום, היא תוצאה של חוסר גיבוש, אולי גם ייאוש, אולי פחד ואי בטחון בעצמך שאת שווה כדי להשתדל ולהצליח. אולי נושאים אחרים מעסיקים אותך והעסיקו אותך בשנות התבגרות שלך ולא איפשרו לך לעשות התהליך הארוך של גיבוש זהות, אישית ומקצועית.
אני תוהה איפה הורייך, איפה הקרובים המשמעותיים עבורך, אם זה אחים, חברות, משפחה מורחבת? מה הם רוצים , מה הם אומרים לך, האם מכוונים אותך, רוצים בשבילך ומתעניינים בעתיד שלך?
אני מאמינה שדרך תמיכה ואיכפתיות של האחרים תוכלי להאמין ולצמוח. תנסי להתקרב ולשתף אחרים בבעיה שלך, כי כרגע נדמה לי שאת מאד לבד. הלבד הזה מוריד לך את הדימוי העצמי.
תנסי להיזכר איפהשהו בעבר אם היו לך שאיפות וחלומות שהיום שמת אותם בצד, להיזכר באותה כמיהה לעתיד טוב יותר שהיא המנוע שלך לעשייה. עצם העובדה שאת כותבת כאן מסמנת משהו טוב, משהו מתחיל להשתנות אצלך לטובה.
אם תפני למכו תעסוקתי זהיכול לעזור לך, לתת לך משוב ומיפוי של היכולות, הכישרונות והמוטיבציות שלך. גם ייעוץ רגשי כללי,ללא קשר לתעסוקה יכול מאד להועיל.

בהצלחה רבה,
שלי