מופנמת.

היי, אני בת 18 ויש לי בעיה שאני סובלת ממנה כבר שנים רבות....
אני ילדה מאוד מאוד סגורה..קשה לי להיפתח לאנשים ולדבר איתם בחופשיות,
אני מאוד ביישנית. תמיד כשיושבים חבר'ה ביחד ,אני מרגישה לא שייכת ,תמיד חושבים שאני עצובה..
תמיד כשיש אירוע או מסיבה, אני חייבת שיהיה איתי מישהו צמוד כדי שלא אשאר לבד,
כי אני הרי לא מסוגלת להיפתח ולדבר עם אנשים אחרים..
זה דופק אותי כל החיים.
אני מרגישה שאני משעממת, לא מעניינת ונחותה מאחרים.
אין לי גם מה להגיד בדרך כלל, כשמדברים איתי אני לא עונה הרבה וקשה לי לזרום בשיחה..
אני יכולה לזרום אבל רק אחרי הרבה מאוווד זמן כשאני כבר מכירה את הבן אדם..
זה נורא קשה לחיות ככה וכשאני רואה אנשים אחרים מדברים בחופשיות וזורמיםם, גם עם אנשים שהם לא כאלה מכירים אני נורא מקנאה בהם..זה מתבטא גם בריקודים,כשאני רואה אנשים רוקדים איך שבא להם ...הדימוי העצמי שלי נמוך ואין לי הרבה בטחון עצמי כפי שאת רואה..
כשאני מדברת עם אנשים, בראש שלי תמיד מהדהדת המחשבה שהם חושבים שאני טיפשה..
כשאני פוגשת אנשים עם בטחון עצמי גבוה, אני מיד מרגישה קטנה ונחותה.
אני די מנסה לשנות את זה, להיפתח קצת, לדבר בצורה אחרת (אני קצת מחקה אנשים אחרים כשאני מדברת..) כי בד"כ אני עונה בתמציתיות.. אבל אני לא יודעת אם אני אוכל להתמודד עם זה לבד
אולי זה משהו עמוק ממה שאני חושבת,שמצריך טיפול אמיתי ולא תשובה באינטרנט..
בכל מקרה אני חושבת שהבנת את הבעיה,
מקווה שאולי בכל זאת תוכלי לעזור לי קצת, תודה..