sos

היי,
שמי גלי ואני בת 15.5.
הבעיה שלי לא כ"כ נכנסת לקטגוריית "נוער במצוקה"
אבל אתם ממש עוזרים,לכן אנסה לפנות אליכם.

אני לא ילדה מקובלת,ואין לי כ"כ חברות.
איתי בביה"ס לומד ילד,שהוא גם שכן שלי.
הוא בא אליי כמעט כל יום הביתה,אחרי הלימודים.
ואנחנו עושים כל מיני דברים יחד,משחקים במחשב,שיעורי-בית,וכו'
בביה"ס,הוא לא נחשב לילד הכי מקובל אבל הוא מספיק מקובל,לפחות יותר ממני.
בביה"ס,או כשהוא נמצא עם חברים,הוא אף פעם לא מדבר איתי.הוא אפילו לא מסתכל עליי.
אני חושבת שהוא מתבייש "בידידות" שלנו.אני לא חושבת,אני יודעת.
אני יכולה להבין אותו,לכן אני לא כועסת ואני משתדלת לא להתקרב אליו כשהוא נמצא במקום ציבורי או בבית הספר.כי סה"כ,הוא ממש נחמד אליי כשאנחנו לבד,והוא יודע להצחיק אותי.
ונדמה לי שזה הדדי.
אז אפילו שאני כן נעלבת,וזה מעציב אותי.אני אף פעם לא מדברת איתו על זה ואני לא מתלוננת ואני לא דורשת ממנו כלום.
אף פעם לא שאלתי אותו,למה זה ככה.אם אעשה את זה,הוא ייתרחק ממני.

זה מה שהרגשתי עד היום.

היום קרה לי דבר מאוד מאוד מאוד משפיל ומביך.
כשעברתי בביה"ס,חבורת בנים וביניהם הוא ישבו בספסל.
ואיכשהו פשוט לא שמתי לב,אחד הבנים שם לי רגל ואני פשוט נפלתי והתהפכתי.
כמובן שהם התפקעו מצחוק.וכ"כ כאב לי,הידיים שלי השתפשפו,והרגליים,וירד לי דם
והיה לי נורא קשה לקום ובנוסף לזה,הם גם העיפו את התיק שלי לצד השני של הביה"ס
הוא ראה שכואב לי,ושהייתי כ"כ אדומה מרוב מבוכה.
הוא לא צחק עליי,אבל הוא גם לא ניגש לעזור לי.ואני לא מתלוננת על זה, כן?
כשלו קורים מקרים כאלה,שהוא נופל או מרגיש רע אני תמיד ניגשת לעזור לו או כאן בשבילו.
בקיצור אני לא רוצה להיות יותר "ידידה בסתם" שלו או מה שזה לא יהיה!
אני חושבת שהוא פחדן והוא מצטרף למעשים הדביליים של החברים שלו,בגלל לחץ חברתי.
היום הוא שוב בא אליי הביתה,ביקשתי מאמא שלי שתאמר שאני ישנה לכן לא דיברתי איתו היום.
אני מרגישה כ"כ מגוחכת ומושפלת,אני לא מסוגלת להסתכל על אף אחד אחרי מה שהיה היום.
אני רוצה לומר לו שאני לא רוצה יותר שיבוא אליי,ושנכון שאולי עד עכשיו הוא ניצל אותי.
אבל זהו!אני אהיה בסדר ואני לא צריכה אף אחד.וטוב לי לבד.
אבל הוא בטח יגיד שלא ולא וככה וככה והוא ימשוך את זה.
אני לא טובה בדיבורים.אני יודעת שזה לא ייגמר ככה.

אז אולי תייעצו לי?תגידו לי מה אני יכולה לעשות בשביל לגמור את זה?

תודה מראש...