מועקה נפשית.

אנשים מנסים לעודד אותי אבל זה לא עוזר...
אמא שלי ובכלל אנשים תמיד אומרים לי שאני ילדה יפה ומוצלחת...העניין הוא שכולם אומרים שיכולתי להיות אפילו יותר יפה אם הייתי מורידה במשקל...
מרגיזה אותי המחשבה שהכל תלוי במשקל... מעבר לזה אני באמתמרגישה שאני אחלה ילדה.

היו כמה פעמים שבנים התחילו איתיו לא יצא מזה כלום... אני מחייכת, מסמיקה, שותקת, מתעלמת ומתרחקת...אני תמיד חושבת שמנסים לצחוק עלי ולא מתכוונים לזה ברצינות... אין לי ממש קשר עם בנים אז למה שמישהו ירצה אותי..
אני רוצה בן זוג אבל אני לא חושבת שאני טובה מספיק בשביל זה... לא בשלה מספיק כי אני לא שלמה עם עצמי...
אני כל הזמן מפנטזת על רגעים אינטימיים עם בנים ואני רואה את עצמי כבת זוג מוצלחת במידה ואצליח להתגבר על חוסר הערכה \העצמית שלי...די מתסכלאותי שאני משתוקת לאהבה ואין כלום..
לפעמים אני חושבת שאלוהים רוצה רק בטובתי וזה יבוא כשזה צירך לבוא...יש לי פנטזיה של אהבה במהלך השירות הצבאי אפילו שאהבה כזו היא לא קלה...

היו כמהן מקרים (בעיקר לאחרונה) שאני עוברת במסדרון בית ספר או ברחוב ויהיה ילד אחד (בדרך כלל זה ילד לבד ולא בקבוצה...
) שיגיד לי "איזה שמנה" או "איזה רזה" בציניות. וזה מאוד פוגע בי.. הרבה פעמים חשבתי שבנים עושים את זה כדי לקבל תשומת לב אבל מצד שני יכול להיות שזה באמת במטרה לפגוע ולהעליב וזה ממש מעצבן שבנים כאלה לא רואים מעבר לזה..

ויש לי עוד בעיה.. אני לא מוצאת משמעות לקיום שלי...אני לא יודעת בשביל מה אני חיה...
החיים הם מתנה אבל צריך לעבוד קשה בשבילם ולעיתים זה כורך בסבל רב...האם זה שווה את זה?...
החיים שלי נראים כל כך חסרי משמעות..לאחרונה מצבי השתפר כי החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולא לוותר לעצב.. מצאתי כמה תשובות אבל עדיין הן לא סיבות מספיק מספקות...

שלום,
אני אקדים ואומר, שתשובתי תהיה קצרה, אם כי קראתי בעיון רב את מכתבך.
אני חושב שאת נערה רגישה ורצינית, שזקוקה לדמות טיפולית שתלווה אותך
בדילמות המשמעותיות שאת מעלה.
את עסוקה בדימוי העצמי שלך, וייתכן שאכילה מהווה פיצוי רגשי לתסכול, שאת מרגישה.
אני שמח שלצד הקשיים, יש בך אופטימיות, וישנה סביבה התומכת בך, אם כי זה לא תמיד עוזר.
אני מציע לך לדבר עם הורייך על האפשרות ללכת לטיפול אצל פסיכולוג/ית או עובד/ת סוציאלי/ת
המומחים בטיפול בנוער. הטיפול בשיחות יעזור לך להכיר את עצמך לעומק ולחזק את הדימוי העצמי שלך.
בברכה,
אילן רוב.