בעייה חברתית

דלית שלום,

נשמע ממכתבך שאת מושקעת רגשית ומעורבת בחייה של בתך, בלימודים ובחיי החברה וזה בוודאי חשוב לה שאת ככה מתעניינת בחייה. נשמע גם כי את מודאגת מאוד ומעוניינת לקבל עיצה שתפתור את הבעיה אליה נקלעה ביתך. יתכן שזה יותר מכפי שאוכל לסייע במסגרת זו, אבל אעשה כמיטב יכולתי.
אז ראשית, דלית, הייתי רוצה להעלות שאלה אפיקורסית לחלוטין: היתכן שהמצב אליו נקלעה
הוא דווקא הזדמנות, לצד הקושי? במובן זה שלראשונה בתך חווה את עצמה בסיטואציה בה היא אינה כל כך מצליחה ב*כל* מעשיה, כמעט כל-יכולה, והנה קורה גם לה כמו לכל האחרים שהתנהגות/התנהלות מסויימת שלה יצרה חיכוך עם חברות לכיתה. זו הזדמנות בעיניי, כיוון שכאן יש לה אפשרות סוף סוף להתמודד עם תסכול ועם המגבלות והחסרונות שלה (האם יתכן שאין לה? שלה אין כל אחריות לויכוח שקרה?).
אני יכולה להעלות על דעתי שסיבה אפשרית לחיכוכים עם ילדה כל כך מוצלחת היא קנאה. אני שואלת את עצמי איך היא בדרך כלל מתמודדת עם המוצלחות שלה, האם מרגישה שצריכה להסתיר, להשוויץ, ומה קרה הפעם שיצר את החיכוך. הייתי מנסה להרגיע אותה במקום להכנס יחד איתה לפאניקה. זה בסדר לא להיות מאה אחוז תמיד.
החלק שלך ואולי יכול להיות גם של יועצת בי"ס הוא - לתמוך בה, להעביר את המסר שזה טבעי ולא נורא בכלל שיש ריבים וויכוחים, וצריך לנסות ולחשוב איך ומה קרה בעצם, מי היה אחראי על מה ולנסות ללבן את הברוגז.
אפשרות נוספת שאינה סותרת את כל מה שכתבתי עד כה, היא שישנה בכיתה של בתך דינמיקה בעייתית שמכתיבה מצבים של נידוי חברתי, וכעת היא חוששת להיכנס למקום הדחוי, מה שפעמים קורה בכיתות מסויימות, ואז מאוד רצוי לערב את היועצת ואולי את פסיכולוג בי"ס כדי שהבעייה הרחבה יותר הקיימת בכיתה תטופל.
מקווה שהרחבתי את היריעה בחשיבה על הבעיה.
אם תמצאי צורך בבירור או יעוץ נוסף כאן בפורום, את מאוד מוזמנת.
אשמח בכל מקרה להתעדכן בהתפתחויות.

כל טוב,

ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית