קצת לפרוק

אני בכיתה י"ב.. לפני כ4 ניסיתי להתאבד והלכתי לטיפול פסיכולוגי. האמת שלי זה לא כ"כ עזר. רק שהמצב שלי היה יותר גרוע משלך. תמיד הייתי תלמידה טובה בלימודים אבל באותה תקופה נפרדתי מהחבר, ההייתי בכסח רציני עם ההורים, הייתי בריב עם כמעט כל החברות חוץ מ2 והיה לי חרא. למרות שהתאוששתי מזה והיום אני שמחה ויש לי הכל. חברות , משפחה מדהימה גם אני מרגישה שחסר לי משהו. היייתי קוראת לזה ריגושים.
חסר לי בנים שאני ידבר עליהם והם עלי [כי מאז שנםגעתי מהאהבה אני לא מדברת על שום בן], חסר לי הרפתקאות בחיים שאני יחזור מהם ויחפור עליהם שעות עם חברות. אני חושבת שזה מה שחסר לך. בכל מקרה זה מה שאני חושבת. לדעתי את צריכה לעשות יותר.. לכי תעבדי, תבלי, פאבים, מסיבת, ים, פגישות עם חברות, ימי הולדת, תכירי בנים, תחפשי בנים לדבר עליהם, תחפשי בנים שיסתכלו עלייך.. שיהיה לך אחר כך מה לדבר עליו ותאמיני לי שאחר כך את לא תרגישי ככה. ותמיד תשאפי לעוד !!! בהצלחה

שלום לך,

תודה על השיתוף. אני מרגישה שאת מתארת את החוויה שלך בצורה שמאוד קל להזדהות איתך, אפילו לי כמבוגרת.
מסקרן אותי לדעת איך הרגשת עם התגובה שהגיבו כבר אלייך, האם עזר קצת לא להרגיש לבד? האם רצית תגובה או רק קצת לפרוק?
אם תרצי לשמוע עוד, אוסיף שנראה שאת מתארת חוסר במשמעות בתוך הדברים שאת חווה. בסך הכל מבחוץ הכל נראה עם פוטנציאל למלא ולספק, אבל כנראה אלו לא דברים שממלאים רגשית, אלא יותר מאפשרים נוחות.
האם את יכולה לנסות לשים את האצבע - האם יש משהו שלא מאפשר אותנטיות, אמיתיות, ביחסים
שיש לך כיום? לא תמיד רק ביחסים זוגיים אפשר להרגיש דרכם משמעות. אפשר גם בתוך יחסים שמרגישים נאהבים, אמיתיים, שמקבלים אותך כפי שאת, ושאת מעריכה את האנשים הללו.
האם הרצון בחבר הוא אמיתי, או יותר כדי להיות כמו האחרות? ואם את באמת מעוניינת בחבר, איזה אדם את מחפשת שיהיה בקרבתך?
זה נשמע לי רעיון לא רע לפנות לטיפול פסיכולוגי ולחפש דרכו את מה שאת רוצה באמת, ומה יכול לעזור לך להרגיש יותר התמלאות וסיפוק בחייך. יכול להיות גם שזה דבר תקופתי, אבל את יודעת הכי טוב אם זה משהו תקופתי או מלווה אותך זמן רב.
אכן טיפול פסיכולוגי לא עוזר לכולם, ולא עם כל פסיכולוג/ית תוכלי להרגיש קרבה, קבלה והבנה, אבל זה מסע שאם את מוכנה להתמסר אליו, את עשוייה להרוויח ממנו. כמו כל דבר אחר, הוא לא מציע את הפתרון האולטימטיבי, כמו למשל שהמסע הזה לפעמים קצת ארוך (לפעמים כמה חודשים, לפעמים חצי שנה, שנה, תלוי בכמה תרגישי מורווחת).
אם תרצי הפניות, המלצות, אשמח לנסות ולעזור בזה.

את כמובן מוזמנת להמשיך ולכתוב כאן,

חג שמח,

ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית