עגיל בטבור

הי נועה,
גיל ההתבגרות הוא גיל מסובך ומורכב.
הוא מורכב מחלקים של ילדות וחלקים של בגרות.
חלקים של עצמאות וקבלת החלטות לבד וחלקים בהם עדיין ההורים מחליטים, מכוונים ושומרים.
טוב שיש עדיין את ההשגחה של ההורים ואת העזרה שלהם.
הם דואגם לך לבית, אוכל, בגדים, עוזרים לך בלימודים ובעיקר שומרים על הבריאות שלך.
פירסינג בגוף הוא בעצם יצירת פצע בגוף, לכן אני רואה הרבה הגיון בזה שהורים מסתייגים מכך.
כתבת שאת יודעת שפירסינג גם יוצר הד חברתי. אני מניחה שהפירסינג יוצר הד חברתי ע"י משיכת תשומת לב לגוף. הורייך בוודאי רוצים לשמור עליך גם בהיבט הזה - שתוכלי למשוך אליך תשומת לב שתתמקד באישיות שלך ובתחומי העניין שלך ולא רק בהיבטים חיצוניים.
ברור לי שכרגע השיקולים של הורייך לא נראים לך נכונים ועצם העובדה שמגבילים אותך בוודאי מכעיסה. אני מציעה לך להעזר בסבלנות. בגיל 18 בוודאי תוכלו להחליט בעצמך לעשות פירסינג, אם עדיין תרצי בכך.
אם את מרגישה שמצבך החברתי לא כל כך טוב, אולי כדאי לנסות לפתור את הקושי הזה בדרכים שונות.
בהצלחה!

טלי איסרוב,
פסיכולוגית קלינית מומחית

שלום נועה,

אני נוטה לחלק את ה"תנאים המאפשרים מקובלות חברתית" לשניים - ולא מבחינה הררכית, אלא זה לצד זה - 1. היכולות האישיותיות, הפנימיות, לרב דימוי-עצמי חיובי ומיומנויות חברתיות טובות, 2. תשומת הלב וההשקעה במראה החיצוני באופן שתואם את התחושה הפנימית ולא רק כי אחרים עושים זאת.
אני בוחרת שלא לענות ישירות לשאלתך כי אני חושבת שהיא רחבה יותר מאשר "האם עגיל בטבור ישפר או לא את מקובלותך החברתית?" - השאלה היא עד כמה את מרגישה שלמה עם מי שאת, מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית? עד כמה את מרגישה שה"אידאל" שלך למי שהיית רוצה להיות לא מאוד רחוק עד רחוק מאוד - ממי שאת בפועל כיום.
אשמח להמשיך לחשוב איתך כאן על הדברים שאפשר "לעבוד" עליהם, לשפר, כדי שתרגישי שאת "בדרך" אל מי שאת רוצה להיות.

כל טוב ובהצלחה :-)

ענבל שני
פסיכולוגית קלינית מומחית