פרידה

היי נונה,

מה שאת מתארת הוא כאב מאוד מוכר. הרגשה של "שברון לב" שכמעט כולנו עוברים בשלב זה או אחר של החיים, כשאנחנו רוצים משהו אחד, אבל מושא אהבתינו בכלל רוצה משהו אחר...

לא אוכל להציע לך פתרון קסם לכאב הטבעי שאת חווה, אבל אוכל לומר לך שהכאב הזה יכול לאפשר לך ללמוד משהו על עצמך, על אהבה ועל יחסים וזה שיעור שטוב ללמוד אותו בגיל 18 ולא אחר כך.

אז מה בעצם אפשר ללמוד מכל זה?
קודם כל, דיברת על תחושה של חור, עכשיו שבן זוגך לא קרוב אליך. התחושה של ה"חור" הזה היא אנושית ומוכרת. היא יכולה לנבוע מצד אחד מתחושה של בדידות, לכן זאת הזדמנות לחזק את קשרייך עם אנשים נוספים וגם במהלך מערכת היחסים הבאה שתהיה לך, זכרי לשמור על יחסים קרובים עם חברות, ידידים ובני משפחה, שעשויים "למלא" אותך.

התחושה של "החור" הזה, יכולה גם לנבוע מתחושת חוסר ערך, כאילו היית שווה משהו רק כשהחבר היה איתך, ועכשיו שהוא לא מביט בך באהבה ובהתפעלות, את כבר לא שווה. איני יודעת אם זו התחושה שיש לך, אבל זו תחושה שאופיינית לפרידה מבן זוג. חשוב לזכור שהדיעה של אדם אחד עלינו, לא יכולה לקבוע את הערך שלנו בעיניי עצמינו. זכרי את האיכויות המיוחדות שלך. מי שלא ידע להעריך אותך, אינו ראוי לתשומת לבך הרבה.

בנוסף, הפרידה והפניית העורף של החבר, מהוות הזדמנות להעריך מחדש את היחסים שהיו לכם. האם באמת הכרת אותו לעומקו? האם הוא הכיר אותך לעומקך? האם באמת היתה איכפתיות אמיתית בקשר בינכם?
איני יודעת את התשובה לשאלות האלה, אבל רציתי להביא לתשומת לבך את המושג "אהבה עיוורת". זהו מושג ידוע ורווח והוא טומן בחובו חוכמה רבה. לעיתים קרובות אהבתנו עיוורת ואיננו רואים את בן הזוג האהוב בצורה נכונה ומדוייקת. יכול להיות שעכשיו תעברי איזושהי תקופה של התפקחות לגביו.

תהליך ההתגברות על פרידה הוא ממושך, לפעמים כמו תהליך של אבל, ויש בו עליות וירידות במצב הרוח. אני מאחלת לך שזאת תהיה תקופה מעניינת וטובה עבורך, שתצאי ממנה חזקה יותר וחכמה יותר, לקראת הקשר הבא שלך.

בהצלחה,
טלי איסרוב,
פסיכולוגית קלינית מומחית.